הם לא מקשיבים לי! איך לגרום לקבוצה להקשיב לך ולהגיב במהירות

גל פליקסברודט
לפני 3 ימים
זמן קריאה 4 דקות

מה עושים כשהקבוצה לא מקשיבה בזמן? איך יוצרים תגובתיות מהירה ומלאת אנרגיה – בלי צעקות ובלי כוח?

שלום, שמי גל פליקסברודט, משחקולוג לתהליכים קבוצתיים ומנחה סדנאות ODT בכל רחבי הארץ. אני עובד עם קבוצות מכל הסוגים – ילדים, בני נוער, צוותי חינוך, חיילים, הורים ומנהלים. אחת השאלות שאני פוגש הכי הרבה ממנחים בתחילת הדרך (ולפעמים גם מאלו שכבר שנים על הבמה) היא: "איך גורמים לקבוצה לעשות מה שאני אומר – מהר ובשיתוף פעולה?"

אם גם אתם הנחיתם פעם קבוצה של 30 משתתפים והם לא הבינו מה לעשות, או ששמעתם את עצמכם חוזרים שוב ושוב על אותה הוראה בקול קצת יותר מתוח בכל פעם – המאמר הזה נכתב בדיוק בשבילכם. במאמר נעסוק בשאלה העיקרית והיא "איך לגרום לקבוצה להקשיב לנו".

למה משתתפים לא תמיד מגיבים? איך לגרום לקבוצה להקשיב?

לפני שנציע פתרונות, חשוב להבין את הסיבה: אנשים לא מתנגדים אליך – הם פשוט לא לגמרי איתך. ייתכן שהקשב שלהם חלקי, ייתכן שלא הבינו את ההוראה, וייתכן שפשוט לא הייתה "מספיק דחיפות" באוויר שתרומם אותם לפעולה.

החדשות הטובות הן, שאפשר ללמד קבוצה להגיב בחדות, בהנאה, ובשיתוף פעולה מלא – מבלי להפעיל כוח. הדרך: משחק פשוט, תנועתי ומפתיע שמתאמן בדיוק על זה.

משחק תגובתיות – "לעצור וללכת"

זהו משחק תנועה שמכניס את המשתתפים למצב של קשב גבוה, גמישות מחשבתית וחיבור בין-אישי – וכל זה בלי לשבת אפילו דקה.

שלב ראשון: כשהמנחה אומר "ללכת" – כולם הולכים בחלל.וכשהמנחה אומר "לעצור" – כולם נעצרים.

שלב שני – היפוך תגובות: כשהמנחה אומר "ללכת" – המשתתפים צריכים לעצור.וכשהמנחה אומר "לעצור" – כולם מתחילים ללכת.

שלב שלישי – מוסיפים תגובות חדשות: המנחה אומר "כף" – מוחאים כפיים.המנחה אומר "יד" – לוחצים בזה אחר זה לכמה שיותר משתתפים את היד.

שלב רביעי – היפוך נוסף: ההוראה "כף" מצריכה לחיצת יד.ההוראה "יד" מצריכה מחיאת כפיים.

כל שלב מוסיף בלבול מבוקר, צחוק, חידוד חושים וריכוז מנטלי. המשתתפים נדרשים להקשיב באמת, להגיב במהירות, ולהסתנכרן עם אחרים. ככל שההנחיות מתהפכות – הקבוצה נדרשת להוריד הילוך פנימי ולהיות כאן ועכשיו, עם המנחה ועם עצמה.

וכאן מגיע הקסם האמיתי:

בשלבים המתקדמים של המשחק, כשנוספות הוראות שמחייבות שיתוף פעולה בין משתתפים, כמו לחיצת יד, מתרחש מעבר חשוב: המשתתפים כבר לא מגיבים רק למנחה – הם מגיבים זה לזה.

זהו שלב שבו נוצרת תלות הדדית שמובילה לאינטראקציה חיובית ולאינטימיות קבוצתית טבעית. הנחיה כזו יוצרת מרחב שבו כל משתתף נדרש לאחר – לא רק בשביל לבצע הוראה, אלא כדי לשחק יחד.

וכאן נמצאת האבחנה החשובה: התפקיד של מנחה קבוצות איננו רק לגרום לאנשים לעשות מה שהוא אומר. התפקיד העמוק יותר – הוא לגרום להם להתחבר, בלי שירגישו שמאלצים או כופים עליהם.

החכמה היא להוביל תהליך שבו הפעולות נראות "מטופשות" או קלילות, אבל בפועל יוצרות קרבה, מבט בעיניים, שותפות מיידית. זו לא שליטה – זו הנחיה. זה לא פיקוד – זה גיבוש.

כך משחק תנועתי פשוט הופך לכלי עוצמתי של חיבור בין-אישי – דרך משחק, הומור, תנועה ותגובה. וכל זה – מתוך הסכמה, שמחה, ורגעים קטנים של אנושיות.

טיפים פרקטיים למנחים – להנחיה מדויקת שמייצרת תגובה מהירה

כדי להפוך את המפגש שלך לחד, אנרגטי ומלא חיבור – הנה חמישה טיפים פשוטים שכל מנחה יכול ליישם כבר מחר בבוקר. כל טיפ מבוסס על ניסיון מהשטח – וכולם משתלבים נהדר עם המשחק "לעצור וללכת" ועם כל פעילות גיבוש אחרת שתוביל.

1. פתח את המפגש בפעולה אנרגטית מיידית

מה שאתה עושה בעשר השניות הראשונות – מכתיב את שפת הקשב לכל הפעילות.משפט פתיחה מלוּוה בפעולה פיזית (כמו מחיאת כף או קפיצה) משדר למשתתפים: “פה מקשיבים, פה קורה משהו”.

דוגמה: "אני סופר עד שלוש וכולכם מקפיצים גבה! אחת… שתיים… שלוש!"(הם צוחקים – ואתה כבר בפנים).

2. שלב ספירה לאחור כדי להפעיל קצב ומיקוד

ספירה לאחור יוצרת תחושת דחיפות, כמו שעון עצר פנימי. היא עוזרת לאנשים לבחור תגובה מהר – בלי לשקוע במחשבה או הסחת דעת. יש משחקים כמו שעון פגישות בהם אני כמנחה צריך בתום כל "פגישה" במשחק לאסוף שוב את המשתתפים לקשב בכדי לתת להם את ההנחייה ל"פגישה הבאה" עם האדם איתו הם קבעו דייט במשחק.

הטריק שלי הוא כבר בשלב ההסבר ליצור מצב בו כשהם שומעים אותי סופר לאחור אז כולם צריכים כמה שיותר מהר להסתדר במעגל ולהגיד בקול "מה עושים ב... (בפגישה הבאה)".

הפקודה צריכה להיות קלילה, מתגלגלת, ויוצרת המשכיות בה אני יכול כבר להמשיך את המשפט של הקבוצה ולהגיד להם מה לעשות בפגישה הבאה.

3. דבר בהוראות קצרות, פשוטות וממוקדות

כשההוראה ברורה – הפעולה ברורה. ככל שתדבר פחות – תקבל יותר.כלל אצבע: משפט אחד בלבד.

לדוגמה:"עמדו במעגל.""מצאו שותף אחד.""שלוש, שתיים, אחת – כף!"

דוגמה אישית מהשטח – כך אני פותח כל פעילות

אחד הכלים הכי פשוטים ואפקטיביים שאני משתמש בהם, ממש בתחילת כל הפעלה, הוא כזה:" היי, אני גל. אני סופר עד שלוש וכולם מוחאים כף. אחת. שתיים. שלוש!"

רוב הקבוצה מוחאת כפיים באופן מיידי – וזה מייצר גם צחוק, גם שיתוף פעולה, וגם הרגל תגובה להוראה שלי. מיד לאחר מכן אני שואל:" איך קוראים לי?"והתשובה הקולקטיבית שעולה מהשטח היא – "גל!"

זה טריק קטן, אבל עם השפעה עצומה: ברגע אחד יצרתי קשב, הובלה, חיבור אישי ומעורבות. לא צעקתי, לא ביקשתי "להקשיב", לא התחלתי להסביר – פשוט עשיתי פעולה שמדגימה לקבוצה: "אני מוביל – ואתם מגיבים".

4. שקף לקבוצה את איכות התגובה – עם קריצה

אחרי פעילות קצרה, שאל:"מי חשב שהבין, אבל מצא את עצמו עושה את ההפך?""מה עזר לכם להבין מהר מה לעשות?"

שיקוף קצר ומדויק, שמבוסס על הומור עצמי, יוצר למידה מיידית – בלי התנגדות, ובלי צורך להרצות.

5. סיים עם "משחק סגירה" קצר, פשוט ומחבר

הסיום של כל פעילות הוא הזדמנות לתת תחושת השלמה, הצלחה וחיבור קבוצתי.משחק סגירה טוב צריך להיות קצרצר, פשוט, מהיר לביצוע, ושיבוצע ע"י כולם באותו הזמן – מתוך הקשבה מלאה.

דוגמאות למשחקי סגירה:

משחק הספירה השקטה: "כולם סופרים בלב עד חמש… ואז אומרים ביחד 'תודה' בקול רם."
ידיים במרכז: "כל אחד שם יד במרכז המעגל – ועל הספירה שלי, כולנו צועקים 'הצלחנו!' ומרימים ידיים לשמיים."
תנועת סיום: "כל אחד בוחר תנועה שמסכמת לו את הפעילות – ועושים אותה ביחד."

מה שמשותף לכל משחק סגירה – הוא שההנחיה עצמה כבר מיישמת את כל הטיפים שדיברנו עליהם: היא קצרה, ברורה, ניתנת לביצוע מיידי, ויוצרת תחושת שותפות.

סיכום – תגובתיות לא באה בכוח, אלא בהסכמה

ככל שמנחה בונה נוכחות ברורה, תקשורת חדה, והקשר טוב עם הקבוצה – כך הוא יזכה ליותר תגובתיות מיידית, גם בלי להרים קול. המשחק "לעצור וללכת" הוא דרך חכמה, קלילה ותנועתית לתרגל בדיוק את זה.

ההמלצה שלי: נסה אותו באחת ההדרכות הקרובות שלך. תראה איך מתוך תנועה ומשחק – נולדת הקשבה עמוקה.

מוזמנים להמשיך לעקוב אחר הבלוג של יוניטי לטיפים נוספים ולמגוון רחב של רעיונות שיחברו ויגבשו את הקבוצה שלכם