משחקי היכרות שמית: איך לזכור שמות בקבוצה

גל פליקסברודט
7 בספט׳
זמן קריאה 4 דקות

למה חשוב לזכור שמות?

היי, שמי גל פליקסברודט, משחקולוג חברתי ומנחה סדנאות ODT לחיבור וגיבוש. אחד הדברים הראשונים שאני עושה כשאני נכנס לקבוצה חדשה הוא ללמוד את השמות של המשתתפים. זה נשמע מובן מאליו, אבל בפועל זו משימה לא פשוטה: מפגש חדש, הרבה פרצופים, והזיכרון שלנו לפעמים משחק בנו משחקים.

כמנחה, היכולת לקרוא למשתתף בשמו היא הרבה מעבר לנימוס בסיסי – זו דרך עוצמתית לייצר קשר אישי, להראות הקשבה, ולהעניק תחושת שייכות. ברגע שאני פונה למישהו בשמו, אני משדר לו: אתה חשוב, שמתי לב אליך, ואני רואה אותך כחלק מהקבוצה.

אבל זה לא רק אני כמנחה – גם המשתתפים צריכים להכיר ולזכור זה את זה. משחקי היכרות שמית הם כלי פשוט, חווייתי ומחבר, שמאפשרים לקבוצה לבנות בסיס של אמון וקרבה. השאלה הגדולה היא: איך עושים את זה בצורה יעילה ומהנה, כך שהשמות באמת יישארו בזיכרון?

במאמר הזה אשתף כלים פרקטיים ומבוססי מחקר לשיפור הזכירה של שמות בקבוצות, טיפים אישיים מהניסיון שלי, וגם רעיונות למשחקי היכרות קלילים שיכולים להפוך את השלב הראשוני הזה לחוויה מגבשת בפני עצמה.

למה מנחה צריך לזכור שמות?

כאשר מנחה זוכר שמות, זה מחזק את הקשר עם המשתתפים ויוצר אמון. הפנייה האישית בשם משדרת כבוד וקרבה. גם אם שוכחים שם – וזה קורה לכולנו – הדרך הטבעית להתמודד היא פשוטה: לבקש בנימוס מהמשתתף להזכיר, לחזור על שמו בקול יחד עם ההערה או השאלה שרציתי להגיד, ולהמשיך הלאה. זה גם דוגמה אותנטית לכך ששכחה היא אנושית ולגיטימית.

איך לעזור למשתתפים לזכור אחד את שמות האחרים?

המשתתפים עצמם לא פחות חשובים מהנחיה – כאשר הם זוכרים זה את זה, נבנה חיבור קבוצתי חזק יותר. כאן נכנסים לתמונה משחקי ההיכרות. ככל שהמשחק כולל יותר קשב פעיל, אסוציאציות יצירתיות, חזרה טבעית ואלמנטים של שיתוף פעולה, כך הסיכוי שהשמות ייטמעו בזיכרון גדל.

דוגמה אישית מהנחיה שלי

אחד המשחקים שאני אוהב במיוחד הוא סבב שמות בזמן הקצר ביותר.

המשתתפים מסתדרים במעגל, ואנו מודדים בסטופר כמה זמן לוקח לקבוצה להגיד את כל השמות לפי הסדר. כדי להפוך זאת לחווייתי יותר, אני משתמש בחפץ שעובר בין המשתתפים – בובה, כדור ענק, נודל בריכה או כל חפץ סמלי. זה מאלץ אותם לא רק לומר שם, אלא גם לתקשר ולשתף פעולה.

בסיום הסבב אני שולף מהזיכרון את שמות המשתתפים. אני פונה לאדם מסוים בשמו ומבקש ממנו לנחש כמה זמן לקח לקבוצה. אם הוא לא צודק אני מכווין את הקבוצה אם התוצאה היא "יותר" או "פחות" – ואז אני מעביר את ההזדמנות לאחר. המשחק ממשיך עד שמישהו פוגע בתוצאה. קורה שנגמר לי הזיכרון אז אני פשוט עובר לתישאול משתתף מסוים לשמו לפני שאפנה אליו את הניחוש.כך גם נוצר משחק משותף סביב ניחושים וצחוקים, וגם אני – כמנחה – בוחן עד כמה הצלחתי לזכור את השמות. כדי לשפר את התוצאה ואת שיתוף הפעולה, אנחנו עושים 2–3 סבבים. כל סבב מוסיף לי עוד שכבת זיכרון, והקבוצה עצמה נהנית מתהליך שמחבר ומעודד שיפור מתמשך.

משחקי היכרות שמית שמקדמים זכירת שמות

🎯 משחק 1: מרתון שמות

כל משתתף מקבל דף מדבקות שמות וכלי כתיבה. בשלב הראשון עליו למלא כמה שיותר מדבקות בשמות חברי הקבוצה דרך מינגלינג מהיר. בשלב השני – עליו להצמיד את המדבקה לאדם הנכון, הפעם בלי דיבורים אלא רק לפי הזיכרון. בסוף הסבב מתבצעת התאמה קולקטיבית, וכל מדבקה שמוצמדת לאדם הלא נכון עוברת לבעליה האמיתי בקול רם.

העיקרון הפרקטי: חזרה מרווחת + בדיקת עצמו. המשתתפים שומעים שמות שוב ושוב, נדרשים לשחזר מהזיכרון באופן פעיל, ותהליך הבדיקה הקבוצתי מספק משוב מיידי.

🎯 משחק 2: שם אינדיאני

משתתפים מתחלקים לזוגות. כל אחד יוצר "שם אינדיאני" – שם פרטי + חיה אהובה + צבע אהוב (למשל: גל חתול ירוק). השניים מסתובבים גב אל גב, מסתובבים בספירה ואומרים בקול את שמו האינדיאני של בן הזוג. לאחר מכן הם מצטרפים לרביעיות, מציגים זה את זה, ומבצעים חילופי זוגות חוזרים.

העיקרון הפרקטי: אסוציאציות חזותיות + קידוד מורכב. הוספת צבע וחיה יוצרת דימוי מוחשי שקל לזכור, והצגה הדדית מחזקת את השם דרך חזרתיות מגוונת.

🎯 משחק 3: הכדור עובר ל...

המשתתפים יושבים או עומדים במעגל. בכל פעם משתתף שתופס את הכדור הופך לשדרן כדורגל קטן: הוא אומר בקול את שמו ומוסיף – “מעביר את הכדור ל...” יחד עם שם המשתתף הבא. למשל: “גל מעביר את הכדור למשה.” משה תופס את הכדור ואומר: “משה מעביר את הכדור לדליה,” וכך הלאה.

אפשר לגוון את המשחק בכמה דרכים:

לשנות את אופי המסירה (מסירה גבוהה, מסירה מתגלגלת, זריקה יצירתית).
להשתמש בחפץ מפתיע במקום כדור (בובה, ספוג, נעל מצחיקה).
להוסיף בהדרגה עוד כדורים או חפצים, כך שנעים כמה חפצים במקביל במעגל ויוצרים בלגן חווייתי שמצריך ריכוז מלא.

העיקרון הפרקטי: קשב מלא + חזרתיות חווייתית. המשחק מאלץ כל משתתף לומר בקול את שמו ואת שם האחר, כך שהקבוצה חוזרת שוב ושוב על השמות. הכנסת אלמנטים של שינוי וקצב מגבירה את הדריכות והזכירה.

🎯 משחק 4: סבב סיפורי שמות

כל משתתף מציג את שמו ומוסיף סיפור קצר או פרט אישי (למשל: "אני נועה – קיבלתי את השם שלי על שם הסבתא"). בסבב הבא, כל אחד חוזר על שמות והסיפורים של קודמיו לפני שמציג את עצמו.

העיקרון הפרקטי: קידוד מורכב + חזרה מצטברת. הסיפור יוצר הקשר רגשי ואישי, והחזרה ההדרגתית מחזקת את הזיכרון.

🎯 משחק 5: להסתדר לפי...

נמתח חבל מתוח או מציירים קו מסומן על הרצפה. כל המשתתפים עולים עליו, והמטרה שלהם היא להסתדר לפי סדר הא"ב של שמותיהם – מבלי לרדת מהחבל או מהקו. כדי להבין מה מקומם המדויק, המשתתפים חייבים להגיד זה לזה את שמותיהם בקול ולנהל דיאלוג פעיל.

בסבב שני ניתן לגוון: המשתתפים צריכים להסתדר לפי אורך השמות – מהשם הקצר ביותר ועד הארוך ביותר – וגם כאן יש צורך לחזור שוב ושוב על השמות בקול כדי למצוא את המקום המדויק.

העיקרון הפרקטי: קידוד מרחבי + חזרתיות קולית + שיתוף פעולה. החיבור בין שמות למיקום פיזי יחד עם אמירה בקול יוצר שילוב עוצמתי של חזרה מילולית ותנועה במרחב, שמחזק את הזיכרון השמי באופן חווייתי ומגבש.

סיכום: שמות הם גשרים

לזכור שמות זה לא רק תרגיל בזיכרון – זה גשר ללב של המשתתפים. שם אישי הוא כמו מפתח קטן שמאפשר כניסה לעולם של האדם שמולי. כמנחים, יש לנו אחריות וגם זכות להפוך את הלמידה של השמות למשחק קליל, מחבר ומעצים.

אני מזמין אתכם לנסות את המשחקים שתיארתי כאן בסדנאות שלכם, ולגלות איך פעולה פשוטה כמו זכירת שמות יכולה להפוך לכלי עוצמתי ביצירת חיבור קבוצתי.

רוצים לקבל עוד טיפים וכלים לעבודה קבוצתית חווייתית? מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג שלי באתר יוניטי ODT.