מהם משחקים רציניים? ההיסטוריה מאחורי המשחק התהליכי

אני גל פליקסברודט, מנחה לתהליכים קבוצתיים מבוססי משחק, מפתח משחקים חברתיים ומוביל סדנאות גיבוש, חיבור ולמידה לקבוצות, צוותים וארגונים.

בעבודה שלי אני פוגש שוב ושוב רגעים שבהם משחק פשוט מתחיל לגלות משהו עמוק על קבוצה. המשתתפים נכנסים למשימה, מתחילים לפעול יחד, צוחקים, מתבלבלים, מקשיבים, מנסים, ולפתע אפשר לראות משהו מהדרך שבה הקבוצה באמת פועלת. מי מוביל, מי מחכה, מי מחבר בין אנשים, מי זקוק לעוד רגע של ביטחון, ואיך הקבוצה מגיבה כשהיא פוגשת אתגר משותף.

הרגעים האלה הם הסיבה שאני מתייחס למשחק ברצינות.

משחק יכול להכניס אנרגיה לחדר, לפתוח חיוך וליצור תחושת קלילות. באותה נשימה, הוא יכול להפוך למרחב של למידה, חיבור ועיבוד קבוצתי. כאשר משחק נבנה מתוך כוונה ומונחה ברגישות, הוא מאפשר לקבוצה לחוות משהו יחד — ואז להבין מה החוויה הזו מספרת לה על עצמה.

במאמר הזה נעמיק במושג משחקים רציניים, נראה מאיפה הוא מגיע, נבחן את הקשר שלו לעבודה עם קבוצות, ונרחיב על תפקידו של מנחה לתהליכים קבוצתיים מבוססי משחק.

למה להתייחס למשחק ברצינות?

המילה “משחק” מעוררת אצל רבים מחשבה על הנאה, קלילות, שעשוע וילדות. כל אלה באמת חלק מהכוח שלו. משחק מזמין אנשים להיכנס פנימה בדרך רכה יותר. הוא מאפשר להם לזוז, להתנסות, להגיב, לצחוק ולפעול בתוך מסגרת שיש בה חוקים, גבולות ואתגר.

הרצינות של המשחק נמצאת בכוונה שמאחוריו.

כאשר מנחה בוחר משחק לקבוצה, הוא לא בוחר רק פעילות. הוא בוחר מרחב. הוא שואל איזו תנועה המשחק יכול לפתוח בקבוצה. האם הוא יכול לעזור למשתתפים להכיר זה את זה? האם הוא יכול לחזק שיתוף פעולה? האם הוא יכול לאפשר שיח? האם הוא יכול לתת לקבוצה חוויה של הצלחה משותפת? האם הוא יכול לשקף דפוס שקורה גם מחוץ למשחק?

במובן הזה, משחק טוב הוא הרבה יותר ממשימה. הוא מרחב חי שבו אנשים פועלים, פוגשים זה את זה, מרגישים משהו יחד, ואז יכולים לעצור ולתת משמעות למה שקרה.

מה הם משחקים רציניים?

בעולם המקצועי קיים מושג בשם Serious Games — משחקים רציניים. המושג מזוהה בעיקר עם קלארק ס. אבט, שפרסם בשנת 1970 את הספר Serious Games. אבט עסק באפשרות להשתמש במשחקים כדי ללמד, להדריך, לאמן, לסייע בקבלת החלטות ולפתח חשיבה בתחומי חינוך, תכנון, ממשל ותעשייה.

התרומה הגדולה של המושג היא בכך שהוא נותן שם למה שמנחים, מחנכים ואנשי הדרכה רבים מרגישים בשטח: משחק יכול להחזיק מטרה רחבה יותר מהנאה רגעית. הוא יכול ליצור מציאות קטנה שאפשר להתנסות בה. בתוך המציאות הזו אנשים יכולים לקבל החלטות, לראות כיצד הבחירות שלהם משפיעות על אחרים, וללמוד מתוך התגובה של המשחק.

הרעיון עצמו עתיק הרבה יותר מהמושג. ילדים לומדים דרך משחק באופן טבעי. הם בונים עולם, מחלקים תפקידים, בודקים גבולות ומגלים משהו על עצמם דרך פעולה. גם מבוגרים משתמשים במשחקים, סימולציות ותרגילים כדי להבין מצבים מורכבים בדרך מוחשית יותר.

כאשר המציאות גדולה, מורכבת או רגישה מדי, המשחק מאפשר להקטין אותה למרחב שאפשר לפעול בתוכו.

משחקים רציניים בעבודה עם קבוצות

בשנים האחרונות המושג משחקים רציניים התחבר מאוד לעולמות הדיגיטל: משחקי מחשב, סימולציות ממוחשבות, הכשרות מקצועיות, רפואה, ביטחון ולמידה מקוונת. אבל בעבודה עם קבוצות פנים אל פנים, המשחק הרציני מקבל צורה אנושית מאוד.

הוא יכול להתרחש בכיתה, בחדר סדנאות, באולם, בחצר או בטבע. לפעמים יש בו חפץ פשוט כמו חבל, קלף, כדור או דף נייר. לפעמים יש בו רק תנועה, מבט, חוק אחד ומשימה משותפת.

במרחב הקבוצתי, החומר המרכזי של המשחק הוא האנשים עצמם.

כאשר קבוצה משחקת, היא מביאה אל המשחק את הדרך שבה היא רגילה לפעול. יש קבוצות שנכנסות מהר למשימה. יש קבוצות שזקוקות לזמן כדי להרגיש בטוחות. יש קבוצות שבהן כמה קולות נשמעים מיד, ויש קבוצות שבהן צריך לבנות בהדרגה מרחב שיאפשר לעוד משתתפים לקחת חלק.

המשחק נותן לכל זה צורה. במקום לדבר באופן כללי על שיתוף פעולה, הקבוצה פוגשת רגע שבו עליה לשתף פעולה. במקום להסביר על הקשבה, המשתתפים חווים מצב שבו ההקשבה משפיעה על ההצלחה. במקום לדבר על אמון, הם נכנסים למשימה שבה אמון מקבל ביטוי דרך פעולה.

זו הסיבה שמשחק יכול להיות כלי כל כך משמעותי בעבודה קבוצתית. הוא מאפשר לקבוצה לראות את עצמה דרך חוויה.

למידה חווייתית: כשהחוויה מקבלת משמעות

אחד התחומים המקצועיים שקרובים מאוד לעבודה עם משחקים הוא למידה חווייתית.

הארגון Association for Experiential Education, או בקיצור AEE, הוא ארגון מקצועי ללא מטרות רווח שמאגד אנשי חינוך, מנחים, מטפלים, מדריכי שטח ואנשי מקצוע שעוסקים בלמידה דרך חוויה. הארגון מתאר למידה חווייתית כתהליך שבו אנשים מעורבים בחוויה ישירה וברפלקציה ממוקדת, כדי לפתח ידע, מיומנויות ויכולת לפעול בתוך הקהילה שלהם.

זו הגדרה שמתחברת מאוד לעבודה קבוצתית דרך משחק.

המשתתפים נכנסים לחוויה. הם פועלים יחד. משהו מתרחש ביניהם. אחר כך מגיע רגע שבו אפשר לעצור, להתבונן ולשאול: מה קרה לנו כאן? מה עזר לנו? מה למדנו על הדרך שבה אנחנו פועלים יחד? מה מתוך זה נרצה לקחת הלאה?

החוויה היא נקודת הכניסה. הרפלקציה היא המקום שבו החוויה מתחילה להפוך ללמידה.

במשחק קבוצתי, המשתתפים לא מקבלים רק הסבר על הקשבה, שיתוף פעולה או אחריות משותפת. הם חווים את הרעיונות האלה דרך פעולה. הם מגלים מה קורה להם כשהם צריכים לתאם, להמתין, להוביל, להצטרף, לבקש עזרה או לשנות כיוון.

כאן נכנס תפקידו של המנחה.

העיבוד שהופך משחק ללמידה

בתחום המקצועי של Simulation/Gaming, שעוסק במשחקים, סימולציות ולמידה מתוך התנסות, יש מקום מרכזי לעיבוד שלאחר המשחק. דייוויד קרוקול, אחד הכותבים החשובים בתחום, כתב על הקשר בין משחקים רציניים, סימולציות ועיבוד, והדגיש שה־Debriefing — העיבוד — חיוני ללמידה מתוך משחק.

במילים פשוטות: המשחק יוצר התנסות. העיבוד עוזר להפוך אותה להבנה.

בסדנה קבוצתית, העיבוד הוא המקום שבו המשחק מתחבר לחיי הקבוצה. אחרי משחק אפשר לשאול מה קרה לנו כאן. איך פעלנו יחד. מה עזר לנו להתקדם. מה האט אותנו. איפה שמענו זה את זה. איפה כל אחד פעל לבד. מה המשחק גילה לנו על הדרך שבה אנחנו נפגשים כקבוצה.

עיבוד טוב אינו שיעור שמועבר מעל המשתתפים. הוא שיחה שמאפשרת לקבוצה לגלות בעצמה. המנחה מחזיק את המרחב, שואל שאלות, מחזיר תשומת לב לרגעים חשובים, ועוזר למשתתפים לתת מילים לחוויה שעברו.

כאן המשחק הופך משעשוע חד־פעמי לכלי של למידה קבוצתית.

משחקי הנחיה: כשהמשחק מסדר את השיח

בעבודה עם קבוצות קיים תחום נוסף שקרוב מאוד לרוח הזו: משחקי הנחיה, או באנגלית Facilitation Games.

אלו משחקים שנבנים כדי לעזור למנחה לפתוח שיח, להרחיב השתתפות, להזמין קולות שונים וליצור תנועה בתוך הקבוצה. מחקר שפורסם ב־European Journal of Political Research בחן שימוש במשחקים בתוך דיונים קבוצתיים קטנים, והראה שמשחקי הנחיה יכולים לסייע ביצירת השתתפות מאוזנת יותר ובהרחבת המקום של קולות שונים בתוך השיח.

הכוח של משחקי הנחיה נמצא בכך שהם משנים את תנאי ההשתתפות.

בשיחה רגילה לכל קבוצה יש הרגלים. יש מי שמדבר מהר. יש מי שמחכה. יש מי שצריך זמן לחשוב. יש מי שנכנס בקלות, ויש מי שזקוק להזמנה עדינה יותר.

כאשר מכניסים משחק, נוצר סדר חדש לזמן קצר. חפץ שעובר מיד ליד יכול להאט את הקצב. תור משחקי יכול לתת מקום למשתתף שבדרך כלל נשאר מאחור. חוק פשוט יכול להזמין הקשבה. משימה משותפת יכולה לגרום לאנשים להיעזר זה בזה בדרך שלא הייתה נוצרת בשיחה פתוחה.

כך המשחק הופך למבנה שמארגן את המפגש. הוא עוזר לקבוצה לפגוש את עצמה בדרך חדשה.

מה עושה מנחה לתהליכים קבוצתיים מבוססי משחק?

מנחה לתהליכים קבוצתיים מבוססי משחק מחבר בין שלושה מרחבים: המשחק, הקבוצה והמשמעות.

המשחק מביא איתו מבנה. הוא מסמן לקבוצה מה עושים, מה אפשרי, מה מוגבל, ומה ייחשב כהתקדמות בתוך החוויה.

הקבוצה מביאה אל המשחק את החיים עצמם. כל משתתף נכנס עם המקום שלו, עם הדרך שבה הוא רגיל לפעול, ועם האופן שבו הוא פוגש אנשים אחרים בתוך מרחב משותף.

המשמעות נוצרת דרך ההנחיה. המנחה מזמין את הקבוצה להיכנס למשחק, מתבונן במה שקורה בזמן אמת, ובהמשך עוזר למשתתפים לתת מילים לחוויה ולזהות מה ממנה יכול ללכת איתם הלאה.

בפועל, העבודה של מנחה כזה מתחילה עוד לפני המשחק. הוא מתבונן בקבוצה ושואל מה נכון לה עכשיו. האם היא צריכה פתיחה רכה? האם היא זקוקה לאתגר משותף? האם כדאי לעורר תנועה? האם הגיע הזמן לשיח? האם נכון לחזק ביטחון, היכרות, אמון או תחושת שייכות?

מתוך ההבנה הזו נבחר המשחק או נבנה המשחק.

בזמן המשחק, המנחה ממשיך להקשיב. הוא שם לב לאנרגיה בחדר, לקצב של הקבוצה, לרגעים שבהם משהו נפתח, ולרגעים שבהם הקבוצה זקוקה לתמיכה. לפעמים נכון לתת למשחק להמשיך לעבוד. לפעמים נכון לעצור, לשאול, לשקף או לשנות מעט את התנאים.

זו מיומנות שמשלבת חשיבה משחקית ורגישות הנחייתית. מצד אחד, צריך לדעת לבנות משחק עם מטרה, חוקים, פעולה ואתגר. מצד שני, צריך לדעת לקרוא בני אדם. להבין מה מתרחש ביניהם. להרגיש את הקצב. ולדעת איך להפוך חוויה קצרה לתובנה קבוצתית.

משחק פשוט, תהליך עמוק

לפעמים המשחקים המשמעותיים ביותר הם דווקא הפשוטים ביותר.

קבוצה שמנסה להעביר חפץ בלי מילים. צוות שבונה מבנה מנייר. מעגל שבו כל משתתף מוסיף תנועה קטנה. משימה שבה הצלחה תלויה ביכולת להמתין רגע לפני שפועלים.

מבחוץ זו יכולה להיראות כמו פעילות קלילה. אבל בתוך ההנחיה, זהו מרחב עשיר מאוד. אפשר לראות בו הקשבה, יוזמה, תיאום, אחריות, בקשת עזרה, הובלה, הצטרפות ויכולת להיות חלק ממשהו משותף.

המשחק מכניס את הקבוצה לפעולה. הפעולה יוצרת חוויה. החוויה נותנת למנחה חומר חי לעיבוד. והעיבוד מאפשר לקבוצה להבין משהו על עצמה.

במקום לדבר על חיבור, הקבוצה חווה חיבור.

במקום להסביר על שיתוף פעולה, הקבוצה מתנסה בו.

במקום להישאר ברעיון של “גיבוש”, המשתתפים מתחילים לבנות אותו דרך פעולה משותפת.

הרבה יותר ממשחק

כאשר מתייחסים למשחק ברצינות, מתחילים לראות אותו כחלק ממסורת רחבה של למידה דרך פעולה. משחקים רציניים, למידה חווייתית, סימולציות ומשחקי הנחיה מצביעים כולם על אותו כיוון: אנשים לומדים אחרת כאשר הם מעורבים בחוויה.

בעבודה קבוצתית, הדגש חוזר תמיד אל מה שנוצר בין המשתתפים. אל הקשר שנבנה דרך פעולה. אל תחושת השייכות שמתחזקת דרך חוויה. אל האפשרות של משחק פשוט לפתוח תנועה אנושית עמוקה.

זו המהות של הנחיית תהליכים קבוצתיים מבוססי משחק: ליצור מרחב שבו אנשים יכולים להיפגש, לפעול יחד, לחוות משהו משותף, לעצור לרגע, ולגלות מה החוויה הזו מספרת להם על עצמם כקבוצה.

משחק שנבנה נכון יכול להיות הרבה יותר ממשחק.

הוא יכול להיות דרך עדינה, חכמה ואנושית לבנות קבוצה.

להמשיך לקרוא על משחקים שמחברים בין אנשים

בבלוג של יוניטי ODT אני ממשיך לכתוב על משחקים, גיבוש, הנחיית קבוצות, עיבוד חווייתי, פיתוח משחקים חברתיים ותהליכים קבוצתיים דרך משחק.

אם הנושא הזה מסקרן אתכם, אתם מוזמנים להמשיך לקרוא מאמרים נוספים בבלוג, לקבל רעיונות לפעילויות, ולהעמיק בדרך שבה משחקים יכולים להפוך לכלי מקצועי, אנושי ומחבר בעבודה עם קבוצות.

---

גל פליקסברודט

משחקולוג לתהליכים קבוצתיים ומנחה משחקים קבוצתיים מחוללי תהליך, חיבור והתפתחות קבוצתית.

מעוניינים להזמין מאיתנו הפעלה/סדנה?

צרו קשר

---

מקורות מקצועיים שהוזכרו במאמר

Clark C. Abt, Serious Games, 1970.Association for Experiential Education — Experiential Education.David Crookall, “Serious Games, Debriefing, and Simulation/Gaming as a Discipline”.NASAGA — North American Simulation and Gaming Association.ABSEL — Association for Business Simulation and Experiential Learning.Afsoun Afsahi, “When facilitation is not enough: the role of games in small-group discussions”.