מה מניע אותנו לשחק: הקשר בין מוטיבציה פנימית לחיצונית

גל פליקסברודט
לפני 18 שעות
זמן קריאה 4 דקות

תחשבו רגע על משחק שקיבלתם עליו פרס. מה הניע אתכם לשחק? האם היה זה הרצון לזכות, או אולי פשוט נהניתם מהמשחק עצמו? עכשיו תחשבו על משחק שבו אין פרסים, אבל כל רגע הוא כיף טהור. נשמע אחרת, נכון? במאמר הזה, נצלול לתוך אחת השאלות החשובות ביותר בנוגע להתנהגות שלנו: מה באמת מניע אותנו? האם זו המוטיבציה החיצונית – הרצון לקבל פרס, הכרה או הישג? או אולי מדובר במוטיבציה פנימית – הרצון הטבעי ליהנות, ללמוד ולהתחבר?

שמי גל פליקסברודט, משחקולוג חברתי המתמחה בפיתוח משחקי גיבוש, ובמהלך המאמר, נבחן איך המוטיבציות השונות משפיעות על המשחקים שלנו, הן במשחקים קבוצתיים והן בחיים האישיים ובעבודת צוות. נתעמק במחקרים שמראים את ההשפעה של מוטיבציה חיצונית על הרצון להמשיך לשחק גם אחרי שהפרס כבר בכיס, ונשאל את עצמנו האם התמריץ החיצוני באמת מניע אותנו כמו שאנחנו חושבים. אבל רגע, לא הכל תחרות – נדבר גם על משחקי גיבוש שמבוססים על מוטיבציה פנימית, כאלו שמביאים אותנו להנאה אמיתית, בלי פרסים חיצוניים, ונדון בדרכים בהן ניתן לשפר את האווירה והחיבור הקבוצתי דרך משחקים. כי בינינו, כשנהנים באמת – כל השאר הוא בונוס.

מה ההבדל בין מוטיבציה פנימית לחיצונית?

לפני שנצלול לעומק השפעות המוטיבציות, בואו נבין מה זה אומר בכלל.מוטיבציה חיצונית היא מה שגורם לנו לפעול מתוך צורך להשיג תגמול חיצוני. זה יכול להיות פרס, כסף, שבחים או אפילו פשוט הכרה חברתית. כל דבר שמגיע מחוץ לעולם הפנימי שלנו וגורם לנו לפעול כדי לזכות בו. כשמשתמשים במוטיבציה חיצונית במשחקים, זה אומר שאנחנו פועלים מתוך רצון להגיע למטרה כלשהי, כמו לנצח במשחק, לקבל פרס או לזכות בנקודות.

מנגד, מוטיבציה פנימית מגיעה מבפנים. כשאנחנו מונעים מתוך מוטיבציה פנימית, אנחנו פועלים בגלל שאנחנו פשוט נהנים לעשות את זה. במשחקים, זה אומר שאנחנו משחקים כי אנחנו אוהבים את התהליך, את התחושה של ההנאה המיידית, ולאו דווקא כדי להגיע לתוצאה מסוימת. תחשבו על זה כמו לשחק משחק וידאו שאתם אוהבים, פשוט כי הוא כיף לכם, לא כי אתם מנסים לשבור שיא או לקבל פרס בסוף המשחק.

איך פרסים משפיעים על הרצון לשחק?

מחקרים שנעשו בתחום המוטיבציה מראים פעמים רבות תופעה מעניינת: פרסים יכולים להקטין את המוטיבציה הפנימית.אחד המחקרים הקלאסיים בנושא נערך על ידי Edward L. Deci משנת 1971, שחקרו את הקשר בין פרסים חיצוניים והמוטיבציה הפנימית. במחקרם, נמצא כי כאשר אנשים מתוגמלים בצורה חיצונית עבור פעולה שהייתה להם בעבר כיפית, המוטיבציה הפנימית שלהם לביצוע הפעולה הזו יורדת. המחקר מצא שאנשים שהתחילו לקבל תשלום עבור פעילות שהם נהנו ממנה—כמו חידות—הפחיתו את השימוש בה כשהתשלום הופסק.

תחשבו על זה ככה: אם התחלתם לשחק כדורגל רק כי אתם אוהבים את המשחק, ופתאום מציעים לכם פרס עבור כל שער שאתם מבקיעים, יש סיכוי טוב שתתחילו לשחק פחות בשביל הכיף, ויותר כדי להשיג את הפרס.

המחקר פורסם בכתבי עת בפסיכולוגיה חברתית ובספרים שנכתבו בשנות ה-70 וה-80. Deci פירסם מספר מאמרים על הניסוי (1971 ו־1972), ובהמשך פיתח יחד עם Ryan את תאוריית המוטיבציה העצמית (Intrinsic Motivation and Self-Determination) בסביבת מחקרים פורמלית משנת 1985

אבל איך זה משפיע על משחקי צוות? תארו לעצמכם משחק גיבוש שבו הצוותים מתחרים זה בזה כדי לזכות בפרס גדול. כל אחד רוצה לנצח, והמשחק הופך למרוץ אחר הפרס. אבל מה קורה ברגע שהפרס כבר לא על השולחן? האם הצוות ישתף פעולה באותה רמה, או שמוטיבציית הניצחון תעלם יחד עם הסיכוי לזכות?

משחקים עם מוטיבציה פנימית: למה זה כל כך עובד?

בניגוד למשחקים שמבוססים על פרסים ותחרות, משחקים עם מוטיבציה פנימית מביאים איתם חוויה אחרת לחלוטין. כשאנחנו מונעים מתוך מוטיבציה פנימית, המשחק הופך להיות משהו שאנחנו פשוט נהנים ממנו – בלי לחץ של ניצחון או הפסד. משחקי גיבוש שמבוססים על מוטיבציה פנימית מחזקים את הקשרים בין המשתתפים ומאפשרים להם לפעול מתוך תחושת כיף, זרימה ושיתוף פעולה טבעי.

לדוגמה, תחשבו על משחק שבו כל הקבוצה נדרשת להשלים משימה מורכבת ביחד, בלי פרס בסוף. הכיף כאן טמון בתהליך – בשיתוף הפעולה, בצחוק המשותף, באתגרים שנפתרים יחד. זה לא אומר שאין כאן מטרה, אבל המוטיבציה להגיע אליה מגיעה מתוך הרצון להצליח ביחד ולא מתוך הרצון לזכות בפרס חיצוני. משחקים כאלה יוצרים תחושת סיפוק והנאה רבה יותר, ועוזרים לפתח קשרים חזקים ועמוקים בין המשתתפים.

משחקי גיבוש: רעיונות שמבוססים על מוטיבציה פנימית

בואו נדבר קצת תכל'ס – איך נוכל להשתמש במוטיבציה פנימית כדי ליצור משחקי גיבוש מוצלחים?הנה כמה רעיונות פשוטים שאפשר ליישם בקלות:

סיפור קבוצתי משותף: בקשו מהקבוצה לייצר יחד סיפור, כשהחוקים הם שכל אחד מוסיף משפט אחד לסיפור. אין כאן מנצחים ואין פרסים, המטרה היא לייצר יחד סיפור מצחיק, יצירתי או מרגש, והכיף הוא בתהליך השיתופי.

המסלול האילם: במשחק הזה כל הקבוצה נדרשת להשלים מסלול מכשולים כשהם לא יכולים לדבר. התקשורת בין חברי הקבוצה חייבת להיות דרך סימנים, והאתגר הוא להצליח לתאם פעולות בלי מילים. המשחק הזה מצריך שיתוף פעולה עמוק ואמון הדדי, כשההנאה מגיעה מהאתגר ומהיכולת לעבור אותו ביחד.
פאזל קבוצתי: כל משתתף מקבל חלק קטן ממשימה גדולה יותר (למשל פאזל או משימה לוגית), והמטרה היא להשלים את המשימה רק באמצעות שיתוף פעולה. כאן אין פרס על סיום מהיר יותר, אלא על הצלחה משותפת.

מסקנות ממחקרים עדכניים: מוטיבציה פנימית לעומת חיצונית

מחקרים עדכניים בתחום הפסיכולוגיה החברתית מצביעים על כך שמוטיבציה פנימית תורמת לחוויות חיוביות יותר בטווח הארוך. מחקר של אוניברסיטת סטנפורד, למשל, מצא שמוטיבציה פנימית תורמת לשביעות רצון גבוהה יותר גם במקומות עבודה וגם במשחקים חברתיים. המסקנה ברורה – כשאנחנו פועלים מתוך עניין והנאה אישית, אנחנו נהנים יותר וגם מצליחים להגיע להישגים גבוהים יותר, מאשר כשאנחנו פועלים מתוך רצון לקבל תגמול חיצוני.

באותו מחקר נמצא גם שכאשר אנשים מונעים ממוטיבציה פנימית, הם נוטים להראות יותר יצירתיות וגמישות מחשבתית, יכולות שהן קריטיות במשחקי צוות ובמשימות קבוצתיות. השיתוף וההבנה המשותפת מגבירים את החיבור והאמון בין חברי הצוות, והתוצאה היא קבוצה חזקה יותר שמתפקדת טוב יותר יחד.

סיכום: הנאה פנימית היא המפתח להצלחה משותפת

לסיכום, מוטיבציה פנימית היא הרבה יותר מסתם "ליהנות מהדרך". היא הבסיס ליצירת קשרים עמוקים וחזקים יותר, לשיתוף פעולה אמיתי ולעבודת צוות מוצלחת. כשאנחנו פועלים מתוך עניין אמיתי, הכיף והסיפוק מגיעים באופן טבעי, וכל הקבוצה מרוויחה מזה.

אם אתם רוצים לשפר את יכולות הגיבוש והחיבור שלכם בצוותים, נסו להתמקד בפיתוח מוטיבציה פנימית – דרך משחקים שגורמים להנאה אמיתית, יצירתיות ותחושת הצלחה משותפת.

רוצים לדעת עוד על מוטיבציה ומשחקי גיבוש? המשיכו לעקוב אחרי הבלוג של יוניטי ODT ונמשיך להעשיר אתכם ברעיונות חדשניים, תרגילים מגניבים, ותובנות מעשיות לחיבור בין אנשים.