לשחק בזמן ההמתנה: משחק ODT שמלמד ליהנות מהרגע שלפני

גל פליקסברודט
לפני 7 שעות
זמן קריאה 4 דקות

כולנו מכירים את זה: הילדים עומדים בתור למשחק, מתרגשים, אולי קצת חסרי סבלנות, והשקט בתור מתחלף במהרה ברחש קל של חוסר מנוחה.

כביכול, אין כאן “פעילות” – זו סתם המתנה. אבל דווקא הרגעים האלו הם הזדמנות נפלאה להכניס חוויה, צחוק, ריכוז וחיבור קבוצתי.

שמי גל פליקסברודט, משחקולוג חברתי ומנחה סדנאות ODT ביוניטי ODT – משחקים שמחברים בין אנשים.

במאמר הקודם, “המתנה: סבל או הזדמנות? תלוי איך משחקים אותה”, דיברתי על הדרך שבה אפשר להפוך את רגעי ההמתנה מפסיביים למעשירים.

הפעם, נצלול אל תוך משחק ODT קבוצתי, שממחיש הלכה למעשה איך אפשר להפוך כל תור משעמם לרגע של תנועה, תשומת לב וחיבור.

רגע לפני המשחק – מהי בעצם “המתנה”?

המתנה היא אחת החוויות היומיומיות ביותר של חיינו – בתור לסופר, ברמזור, אצל הרופא, בשדה התעופה, בזמן שאחרים מדברים או כשאנחנו ממתינים להזדמנות שלנו לבוא לידי ביטוי.

היא חלק בלתי נפרד מהחיים, ובכל זאת – היא אחת החוויות שהכי קשה לנו לשאת.

אנחנו שומעים שוב ושוב את המשפט: “תחכה בסבלנות”, כאילו עצם ההמתנה חייבת לכלול בתוכה סבל.

אבל למה בעצם?

למה שהזמן הזה – זמן שבו אנחנו נאלצים לעצור – יהיה זמן של תסכול, מתח או שעמום?מה אם היינו יכולים להפוך את רגעי ההמתנה לזמן של הנאה טהורה, צחוק, חיבור ותשומת לב לעצמנו ולאחרים?

הרי אין שום סיבה לסבול בזמן שאנחנו ממתינים. להפך – ההמתנה יכולה להפוך למרחב של יצירתיות, משחק וקלילות.

וכאן בדיוק נכנס המשחק הבא, שמראה איך אפשר “להמתין” – וליהנות מכל רגע.

שם המשחק: “שמעו ועשו”

מטרת המשחק:

להפוך את זמן ההמתנה לפעילות מהנה, מחברת ומפעילה, תוך תרגול ריכוז, גמישות מחשבתית וקשב משותף – מבלי לשנות את סדר המשתתפים בתור.

ציוד נדרש:

אין צורך בציוד – רק מנחה עם נוכחות חיובית וקבוצה של משתתפים שעומדים בתור (למשחק, למירוץ שליחים, לחץ וקשת, או לכל תחנה אחרת).

איך משחקים?

המשחק פשוט, קצבי ומלא אנרגיה:

כל המשתתפים עומדים בתור, כשיד אחת מונחת על הכתף של המשתתף שלפניהם.
המנחה עומד מול הקבוצה ומתחיל לתת הוראות מהירות:
- “צעד ימינה!”
- “צעד שמאלה!”
- “ידיים למעלה!”
- “לטפוח על הברכיים!”
- “לתפוס רגל באוויר!”
- “להניח יד על הכתף שלפניכם!”
לאחר מספר הוראות, המנחה מתחיל לבלבל בכוונה – לפעמים הוא אומר משהו אחד ועושה משהו אחר. לדוגמה: אומר “ידיים למעלה” אך בעצמו שם ידיים על הברכיים.
ברגע הזה, ההוראה משתנה:
- בסבב הראשון – על המשתתפים לעשות מה שהוא אומר, לא מה שהוא עושה.
- בסבב השני – לעשות מה שהוא עושה, ולא מה שהוא אומר.

עוד שלושה משחקים קצרים לזמן ההמתנה

🎧 1. שמעו אותי טוב

המנחה אומר משפטים קצרים בקול שונה – פעם בלחישה, פעם בצעקה, פעם בקול מצחיק.

המשתתפים צריכים לחזור אחריו בדיוק באותו טון.

אפשר להוסיף הנחיות יצירתיות (“כמו חתול”, “כמו רדיו ישן”, “כמו שדרן חדשות שמתרגש”).🧠 המשחק מפתח הקשבה מדויקת, שליטה קולית וקשב קבוצתי.

👏 2. משחק המחיאות

המנחה יוצר סדרה של מחיאות – למשל: כף, ירך, כף, ראש – והקבוצה חוזרת אחריו בקצב אחיד.

לאחר זמן קצר אפשר לשנות את הרצף או להוסיף מקצב חדש.

אפשר גם להפוך את זה למשחק שקט, שבו כל התור מבצע את הרצף בלי קול – רק עם תנועה. המשחק שומר על קואורדינציה קבוצתית, קצב ואנרגיה חיובית בזמן ההמתנה.

👀 3. אני רואה בעיניים שלי

המנחה אומר: “אני רואה בעיניים שלי משהו ש...” ומוסיף רמז:

“מתחיל באות מ’”,
“בצבע כחול”,
“יש לכולם אבל אף אחד לא שם לב אליו”,
“משהו שמזכיר קיץ”.

המשתתפים צריכים לנחש למה הוא מתכוון.

המשחק גורם להם להביט סביב, לשים לב לפרטים ולפתח דמיון וחשיבה יצירתית.🕵️ משחק מושלם להחייאת רגעי המתנה בין תחנות או בזמן מעבר.

מה קורה כאן בעצם?

המשחק הקצר הזה משנה את כל חוויית ההמתנה.

פתאום היא כבר לא זמן “מת”, אלא זמן משחק – מלא תשומת לב, צחוק וקצב משותף.

הילדים לומדים בוויסות עצמי, בערנות קבוצתית וביכולת לשים לב לפרטים קטנים.

יותר מזה – הם חווים חיבור דרך תנועה משותפת, בלי צורך לדבר בכלל, והכול תוך שמירה על הסדר הקיים בתור.

גרסאות נוספות:

🌀 לילדים צעירים – לשמור על קצב איטי וברור, עם הדגמה לכל תנועה.
🌿 לקבוצות גדולות – ניתן לחלק את התור לשתי שורות מקבילות וליצור “תחרות חיוכים” – איזו שורה מבצעת את התנועה בצורה הכי מצחיקה או מדויקת, בלי לקבוע מנצחים.
🧠 למנחים ומדריכים – אפשר להשתמש במשחק הזה כפתיח לשיעור על קשב, ריכוז ואמון בהנחיה.

עיבוד ורפלקציה: מה למדנו מההמתנה?

לאחר סיום המשחק, אפשר לשאול:

איך זה הרגיש להמתין תוך כדי תנועה?
מתי שמתם לב שאתם פשוט “מחכים” ומתי התחלתם ליהנות מהרגע?
איך אפשר להפוך גם רגעי המתנה בחיים (לא רק במשחק) להזדמנות לחיבור, הקשבה או יצירתיות?
אילו “משחקים קטנים” אפשר לייצר ביום־יום כדי להפוך זמן מבוזבז לזמן משמעותי?

למה זה עובד כל כך טוב?

כי המשחק ממיר פסיביות לפעולה.

הוא גורם לגוף ולראש להיות מעורבים, מחדד את הערנות הקבוצתית, ומאפשר הנאה גם בזמן “המת”.

בפעילויות ODT רבות, רגעי ההמתנה הופכים להיות רגעי זהב – הזדמנות לחיזוק קשרים, לשחרור מתחים וללמידה טבעית דרך משחק.

בונוס למנחים: ההמתנה היא לא “זמן ביניים”

רגעי ההמתנה הם לא “החלק המשעמם שבין המשימות” – הם הזדמנות חינוכית וחברתית בפני עצמם.

מנחה שמזהה את הפוטנציאל הזה, ומכניס אליהם משחק קליל, יוצר תחושת זרימה חיובית שממשיכה גם למשחק הבא.זו הדרך להפוך את ההמתנה ממבחן סבלנות – לרגע של חיבור, תשומת לב ויחד אמיתי.