לצאת מהמעגל: פעילות גיבוש מחוץ לקופסה שתוציא אתכם מדעתכם

גל פליקסברודט
לפני 16 שעות
זמן קריאה 4 דקות

איך אני יוצא מהתקיעות הזו? למה דווקא כאן אני מרגיש חסום? ואיך עושים את הצעד הזה החוצה — אל מעבר למה שמוכר ובטוח?

אלו שאלות שגם אני פגשתי לא פעם בחיי, ברגעים שבהם הבנתי שאם אני רוצה להתקדם הלאה — בעבודה, ביצירה, במערכות יחסים או בתהליכי הנחיה — אני חייב לזוז מעבר לקופסה הפרטית שלי. לפעמים זו הייתה קופסה של פחד, לפעמים של הרגלים ישנים, ולפעמים של מחשבה שחסמה אותי עוד לפני שניסיתי.

שמי גל פליקסברודט, משחקולוג לתהליכים חברתיים ומנחה סדנאות ODT. מתוך השנים שבהן עבדתי עם קבוצות מכל סוג — בני נוער, עובדים, מורים, חיילים וצוותי הנהגה — גיליתי שהשאלות האלו לא שייכות רק לי. הן יושבות עמוק אצל כולנו, ומתעוררות בכל פעם שהחיים דורשים מאיתנו צעד אמיץ קדימה.

בדיוק מתוך המקום הזה נולד המשחק “לצאת מהמעגל” — פעילות שמחזיקה בתוכה תנועה פיזית פשוטה, אבל גם מטאפורה חזקה על יציאה מהקופסה, על חסמים שמגבילים אותנו ועל הרגע שבו אנחנו סוף־סוף מעיזים לחצות את קו המעגל ולעבור החוצה.

המשתתפים מרגישים מהר מאוד שהמעגל הוא לא רק מעגל של קונוסים—הוא משהו עמוק יותר. הוא מסמן את המקום הבטוח והמוכר, זה שיודעים איך להתנהל בו, אבל גם זה שלא תמיד מאפשר צמיחה. יציאה ממנו איננה רק תנועה גופנית; היא בחירה להתחיל לנוע גם בתודעה.

לצאת מהקופסה – הרבה מעבר לקלישאה

המושג "לצאת מהקופסה" הפך לקלישאה מודרנית, אבל מי שחווה אותו באמת יודע כמה הוא עמוק. זה לא רק להיות יצירתי יותר או לחשוב אחרת; זה לזהות את הגבולות הפנימיים שלנו — את הפחדים, ההרגלים, האמונות — ולבחור לנוע למרות שהם שם. לפעמים הקופסה שלנו בנויה מרצון לרצות אחרים, לפעמים מצורך בשליטה, ולפעמים בכלל מתחושת עומס שמחלישה את הנכונות לנסות משהו חדש.

הקופסה הזו פוגשת אותנו בכל גיל ובכל תפקיד: ילד שמפחד להציג בכיתה, קצין שנדרש לקבל החלטות תחת לחץ, עובד שמחזיק רעיון אבל פוחד להשמיע קול, או מדריכה שמרגישה תקועה בתוך שיטת עבודה שהיא כבר לא מאמינה בה.

ואז מגיע הרגע שבו משהו בתוכנו אומר: “די. אני רוצה לזוז.”

ומתוך כל ההתעסקות הזו — האישית, המקצועית והאנושית — נולד המשחק שמאפשר לחוות את זה בגוף, לא רק בראש. משחק שמתרגם את ההתמודדות הזו לתנועה, למרדף, להפתעה ולשינוי — ודרכו להבין איך כל אחד מאיתנו יכול לצאת מהמעגל שלו.

איך מכינים את הפעילות?

המשחק מתחיל בבניית מעגל פשוט על הקרקע: מניחים 12 קונוסים בצורת עיגול, ומשאירים מרחק של מטר בערך בין כל שני קונוסים. המרחקים האחידים יוצרים פתחים שווים שהמשתתף הפנימי יכול לנסות לצאת דרכם.

בתוך המעגל עומד משתתף אחד;

מחוץ למעגל, על ההיקף, עומד המשתתף השני — החוסם.

הכנה פשוטה, שנראית כמעט כמו תרגיל ספורט. אבל עוד רגע היא משתנה לחלוטין.

איך המשחק עובד ומה הוא מייצר?

המשתתף שבתוך המעגל נע בחופשיות ומנסה למצוא את הרגע המדויק שבו הוא יכול לפרוץ החוצה ולעבור בין 2 קונוסים אל מחוץ למעגל. המשתתף שמחוץ למעגל נע במהירות סביב ההיקף ומנסה לחסום את היציאות. הוא לא נכנס פנימה — הוא רק מגיב, צופה ומנסה לקרוא מראש את הכיוון הבא של זה שבפנים.

הדינמיקה הזו חושפת מהר מאוד תובנות מרתקות: מי ששוהה בפנים לומד שלפעמים עליו לשנות קצב, להפתיע, להרגיע או להתבונן.

מי שעומד בחוץ מגלה שהחסימה דורשת אנרגיה רבה, שהרגלים לא תמיד עובדים, ושאין אפשרות לחסום לנצח מבלי להתעייף.

ופתאום — המשחק הופך להיות הרבה יותר מהמעגל:

מי שבפנים מייצג את הרצון לזוז קדימה.מי שבחוץ מגלם את כל מה שעוצר אותנו בחיים.

מה מייצגים שני התפקידים?

במשחק יש שני כוחות מנטליים ברורים: המשתתף שבתוך המעגל מייצג אותנו—את הרצון לזוז, להשתנות, לפרוץ משהו פנימי שמרגיש תקוע.

המשתתף שמחוץ למעגל מגלם את כל אותם חסמים שמלווים אותנו בחיים: פחד מכישלון, חשש ממה יגידו, ביקורת עצמית, פרפקציוניזם, עומס רגשי או פשוט כוחו של ההרגל.

המעניין הוא שהחוסם בחיים לרוב לא נראה כמו אדם שמתרוצץ סביבנו—הוא מופיע כמחשבה קטנה, גישה שמלווה אותנו שנים, משפט פנימי שנדבק לנו בראש (“אני לא מספיק טוב”), או רצון תמידי לעשות דברים “מושלם או בכלל לא”. המשחק מאפשר לפגוש את החסמים האלה בצורה מוחשית, כמעט מצחיקה, ובו־זמנית עמוקה.

אז איך מצליחים לצאת מהקופסה?

כמו במשחק, גם בחיים היציאה החוצה דורשת שילוב של כמה מיומנויות:

לפעמים זה רגע של שינוי קצב—מעבר בין איטי למהיר; לפעמים זו התבוננות רחבה יותר שמאפשרת לראות פתח שלא ראינו קודם; לעיתים זו פשוט התמדה, גם אחרי שהחוסם עצר אותנו מספר פעמים. ובעיקר—זה דורש אומץ. רגע אחד של “אני הולך על זה”, גם אם אני לא בטוח ב־100%.

המשתתפים מגלים במהרה שהדרך החוצה לא מגיעה בכוח, אלא מחוכמה: מתזמון נכון, מריכוז, מהקשבה פנימית. הם לומדים שהחוסם מתעייף אם מזיזים אותו ממקום למקום, ושבכל פעם שמשנים דפוס—נפתחת הזדמנות.

מה מקבלת הקבוצה מהמשחק?

המשחק מציף תובנות חשובות: איך כל אחד מתמודד עם לחץ, איך הוא מגיב כשמשהו “חוסם” אותו, איזה חסמים הוא מזהה בעצמו, וכיצד הוא מגיב להזדמנויות. המשחק מייצר מרחב לימודי עמוק אך קליל: הוא מאפשר לדבר על חסמים מבלי להכביד, מאפשר לצחוק באמצע התובנות, ומעביר את הקבוצה מסתם "פעילות" לרגע משמעותי של מודעות.

שאלות עיבוד שמעמיקות את פעילות הגיבוש

למי שהיה בתוך המעגל

איך הרגשת כשחיפשת את הדרך החוצה? אילו תחושות, מחשבות, זיכרונות מוכרים עלו בך? אילו קופסאות בחייך המשחק הזכיר לך? האם היה רגע שבו כמעט יצאת — אבל עצרת?

למי שחסם מבחוץ

כיצד הרגיש לך לייצג “מחסום”? האם היה רגע שבו התעייפת מלרוץ סביב המעגל? אילו חסמים בחיים שלך מתנהגים כמוך במשחק?

השיח שנוצר סביב השאלות הללו לא פחות משמעותי מהמשחק עצמו.

סיכום — המעגל כמשל לחיים

כשהמשחק מסתיים, קל לראות שהמעגל היה רק מסגרת. המהות האמיתית היא ההבנה שכל אחד מאיתנו נושא מעגל פנימי משלו — עם חסמים, פחדים והרגלים — ושבכל רגע נתון יש פתח קטן שמחכה שנזהה אותו.

המשחק מלמד שהתנועה החוצה מתחילה בפנים: בהבנה, בתעוזה, ובאמונה שהחסם לא באמת אוחז בנו—אנחנו אלה שבוחרים לשחרר.

ואם הקבוצה שלכם רוצה לחוות תהליך אמיתי דרך משחק, להתחבר, לצחוק, להזיז את הגוף ולהניע שינוי מנטלי — אני מזמין אתכם לפעילות גיבוש שתוציא אתכם מהקופסא בדרך מהנה, פעילה ומשמעותית.