כוחה של נשיפה – עולם של תובנות בתוך פעולה אחת פשוטה

גל פליקסברודט
13 בספט׳
זמן קריאה 3 דקות

היי, שמי גל פליקסברודט, משחקולוג חברתי ומנחה סדנאות ODT.

בעולם המשחקולוגיה אני אוהב להגדיר משחקים כמעבדה חברתית קטנה: מקום שבו אפשר לחוות, להתנסות, להיכשל, לצחוק – ובעיקר ללמוד. לא פעם אני מגלה שהמשחקים הכי פשוטים הם דווקא אלה שמחביאים בתוכם את התובנות הכי עמוקות.

כך קרה גם כאן: בחרתי פעולה פשוטה ומשעשעת – נשיפה על דף נייר – ודרכה בניתי משחק מתפתח שמתחיל בחוויה אישית, עובר לשותפות זוגית, ומסתיים בהתנסות קבוצתית. זהו תהליך משחוק קלאסי: לקחת פעולה קטנה, יומיומית לכאורה, ולהפוך אותה לכלי מקצועי שמכיל בתוכו בנק עשיר של מסרים ותובנות לחיים. היופי טמון ביכולת של המנחה להתאים את המשחק והמסרים לקהל היעד: ילדים, חיילים או צוותי עובדים – כל אחד מוצא בתוכו משמעות אחרת.

במאמר זה אראה כיצד משחק קטן ופשוט יכול להפוך לכלי עוצמתי ליצירת חיבור, אמון וחוסן קבוצתי בשלושה שלבים שונים מלאים בתובנות.

משחק אישי – לבד מול גבולות היכולת

אז איך משחקים? מה צריך?כל מה שדרוש הוא דף נייר לכל משתתף וקיר אחד פנוי. המשתתף מצמיד את הדף אל הקיר באמצעות נשיפה ומנסה להחזיק אותו כמה שיותר זמן – בלי להשתמש בידיים.

בגרסה זו כל משתתף מתמודד לבדו. הוא נושף ומחזיק את הדף כמה שניות, עד שהנשימה נגמרת והדף מחליק מטה. זה רגע מצחיק, אבל גם עוצמתי: מפגש כן עם גבולות היכולת האישית.

ילדים: ילד שמנסה ונכשל מייד מגלה שהמשחק לא נגמר שם. הוא יכול לנסות שוב, להשתפר, ולחוות את הערך של התמדה. כאן נולדת שיחה על אומץ וסבלנות.

חיילים: ברגע שהנשימה נקטעת, החיילים חווים על בשרם את הגבול שבו הרצון כבר לא מספיק. הם מגלים שהיכולת להחזיק לא תלויה רק במוטיבציה אלא גם במודעות לגוף, לנשימה ולניהול נכון של כוחות. ממש כמו במסע ארוך או באימון מתיש.

צוותי עובדים: בעולם העבודה, זה מראה על אחריות אישית. לא תמיד יש מי שיחליף אותי. לפעמים אני נדרש להחזיק משימה גם כשקשה, והמשחק הופך לכלי לשיחה על אחריות אישית ועל האיזון בין מאמץ אישי לבקשת עזרה.

משחק בזוגות – לדעת לשחרר ולהאמין בשותף

בגרסה השנייה, שני משתתפים עובדים יחד. אחד נושף, וברגע שהוא מתעייף הוא מסמן לבן זוגו להמשיך. המעבר הזה חושף שיעור חי על תקשורת, אמון ויכולת לשחרר.

ילדים: הם מתרגלים הקשבה לאחר – לראות מתי החבר זקוק לי ולהיכנס במקומו. זה שיעור חשוב על תשומת לב ועל חוויה משותפת.

חיילים: המשחק הופך להדגמה מוחשית של תלות הדדית. אם אני לא משחרר בזמן, המשימה כולה נופלת. בדיוק כמו בשטח: לדעת מתי לסמוך על החבר שייקח את מקומי זה הבסיס לחיים ביחידה.

צוותי עובדים: כאן עולה נושא חלוקת העומסים. אם עובד אחד מחזיק פרויקט מעבר ליכולת, בסוף זה ייפול. לשחרר בזמן, להעביר באחריות, ולהאמין בקולגה – זה המפתח להצלחה משותפת.

משחק קבוצתי – רצף, חוסן ותחושת "אנחנו"

בגרסה השלישית כל הקבוצה נכנסת לתמונה. כל אחד נושף בתורו, וברגע שהוא מתעייף הוא מפנה מקום לאחר. ההצלחה תלויה ברצף וביכולת של כולם לעבוד במקצב משותף.

ילדים: הם חווים את הכוח של "כולנו ביחד". כל אחד תורם את חלקו הקטן, והקבוצה מצליחה הרבה יותר ממה שאפשר לבד.

חיילים: המשחק הופך לסמל לחוסן יחידתי. כל אחד מוסיף את הנשיפה שלו, והקבוצה מחזיקה זמן רב. זה שיעור מוחשי לכך שהכוח האמיתי של היחידה לא נמדד בלוחם יחיד אלא בסנכרון של רבים.

צוותי עובדים: המשחק משקף פרויקטים מורכבים בארגון. כל אחד מוסר את המשימה לבא אחריו, ואם השרשרת נשמרת – התוצאה מחזיקה לאורך זמן. אם מישהו נכנס מאוחר או לא מוכן, הכל מתמוטט. זו הזדמנות לדיון על סינרגיה, אחריות משותפת והצלחת הארגון כולו.

סיכום – פעולה קטנה, תובנות גדולות

בשלב האישי אנחנו פוגשים אחריות והתמדה, בזוגי – אמון ויכולת לשחרר, ובקבוצתי – חוסן ולכידות. זהו היופי במשחוק: לקחת פעולה קטנה, יומיומית לכאורה, ולבנות ממנה משחק שמתפתח לשלושה שלבים ומכיל בתוכו שפע של מסרים ותובנות לחיים.

המשחק הזה מתאים לילדים, לחיילים ולצוותי עובדים – וכל אחד מהם לומד ממנו משהו אחר. זה מה שהופך את המשחקולוגיה לכלי עוצמתי: לקחת נשיפה קטנה על דף נייר, ולהפוך אותה למראה שמחזירה לנו תובנות על עצמנו ועל הקבוצה שלנו.

שלושת השלבים – אישי, זוגי וקבוצתי – הם מה שהופך את המשחק הזה ממעשה קטן ומשעשע לכלי משמעותי לפיתוח חיבור, אמון וחוסן בכל קבוצה.

אם נהניתם מהרעיון הזה, אני מזמין אתכם להמשיך לעקוב אחרי הבלוג של יוניטי ODT – שם תמצאו עוד עשרות משחקים וכלים שיחזקו את החיבור והחוסן של הקבוצות שלכם.

Meta Description:כוחה של נשיפה: איך פעולה קטנה מתפתחת למשחק משוחק עם שלל מסרים לחיים. משחק פשוט שמתאים לילדים, חיילים וצוותי עובדים.