כוחה של הקבוצה: מה עוצר אותנו ומה דוחף אותנו קדימה בחיים

כמשחקולוג חברתי ומנחה סדנאות ODT ביוניטי ODT, אני פוגש שוב ושוב את השאלה שמלווה את כולנו בחיים: מה עוצר אותנו, ומה דוחף אותנו להתקדם? לעיתים נדמה שאנחנו עושים הכול כדי לפרוץ קדימה – ועדיין משהו מקרקע אותנו לקרקע. ברגעים אחרים, אנחנו מגלים שליד האנשים הנכונים אנחנו מצליחים לזנק גבוה יותר ממה שאי פעם חשבנו שנצליח.

שמי גל פליקסברודט, ובמאמר הזה אני רוצה לשתף אתכם בתרגיל חווייתי קצר שמדגים בגוף את ההבדל בין עיכוב לקידום, בין קרקוע להרמה. זהו משחק קבוצתי פשוט, שבו משתתף אחד מנסה לקפוץ במקום בעוד חבריו עוצרים אותו – ולאחר מכן אותם חברים בדיוק עוזרים לו להתרומם ולזנק גבוה. ובאמת, מי מאיתנו לא חווה רגע כזה – שבו משהו עוצר אותנו או להפך, מישהו נותן לנו דחיפה קדימה?

כוחה של הקבוצה - מהלך המשחק

שלב ראשון – קרקוע

משתתף אחד עומד במרכז, וארבעה חברי קבוצה מקיפים אותו. שניים מצמידים את רגליו לקרקע, ושניים מחזיקים את כתפיו. הוא מנסה לקפוץ – אך המאמץ כמעט חסר תועלת.

שלב שני – הרמה

אותם ארבעה משנים תפקיד: שניים תומכים במותניים ושניים ברגליים, ודוחפים בעדינות כדי לעזור לו לקפוץ גבוה. התחושה מתחלפת – מחוסר אונים לחוויית קלילות והעצמה.

מה אנחנו לומדים מהמשחק?

התרגיל הזה מאפשר לנו לא רק לחוות תחושת תסכול אל מול תחושת העצמה, אלא גם להבין בצורה מוחשית עד כמה לכוחה של הקבוצה או לסביבה יש השפעה מכרעת על התנועה שלנו קדימה. החוויה הזאת לא שייכת רק לשדה המשחק – היא נוגעת לחיים האישיים, המשפחתיים והמקצועיים שלנו.

כמה פעמים הרגשתם שאתם רוצים להתקדם – בעבודה, בזוגיות, בלימודים – אבל משהו או מישהו עצר אתכם? וכמה פעמים לעומת זאת, מישהו נתן לכם דחיפה קטנה שאפשרה לכם לפרוץ גבולות ולהגיע רחוק? המשחק הזה הוא מראה: הוא מזכיר לנו שבאותה מידה שבה אנחנו נתקלים במקרקעים, יש לנו גם את היכולת להיות אלו שמרימים אחרים. מתוך החוויה הזו, נוכל לשאול את עצמנו – איפה אני מקרקע אחרים מבלי לשים לב? ואיפה אני בוחר להיות זה שמרים?

הכוח של הקבוצה והאנשים שסביבנו

המשחק מלמד אותנו שיעור חשוב נוסף – הכוח של הקבוצה. הסביבה שבה אנחנו נמצאים יכולה לקבוע עד כמה נצליח לקפוץ גבוה. כשאנחנו מקיפים את עצמנו באנשים שמאמינים בנו, שתומכים ומעודדים, אנחנו יכולים להגיע למקומות שלא היינו מגיעים אליהם לבד. לעומת זאת, כשהסביבה מלאה באנשים שמבקרים, מעכבים או מקרקעים אותנו, התנועה קדימה נעשית כמעט בלתי אפשרית.

הבחירה באילו אנשים אנחנו רוצים לידנו – בעבודה, בלימודים, בחיים האישיים – היא לא רק בחירה חברתית, אלא גם אסטרטגיה להצלחה. כמו במשחק, אנחנו יכולים לבחור להיות מוקפים באנשים שמרימים אותנו, ויחד איתם להרים אחרים.

המטרות החינוכיות של המשחק

המשחק הוא לא רק חוויה מהנה, אלא כלי חינוכי עם מסרים חשובים:

• חוויית ניגוד – להבין בגוף את ההבדל בין עצירה להרמה.

• תלות הדדית ושיתוף פעולה – לחוות עד כמה כוח קבוצתי יכול להיות מחסום או מנוף.

• מודעות רגשית – לעורר דיון על רגשות של תסכול לעומת תחושת העצמה.

• מטאפורה לחיים – מה שעוצר אותנו ומה שמקדם אותנו אינו תמיד בנו – אלא גם בסביבה שמקיפה אותנו.

שאלות לעיבוד המשחק

כדי להעמיק את החוויה, הנה כמה שאלות שיעזרו לכם לחשוב ולדבר עליה יחד:

1. איך הרגשתם כשניסיתם לקפוץ אבל עצרו אתכם?

2. אילו רגשות זה עורר – תסכול? ייאוש? כעס?

3. איך חוויתם את ההבדל כשקיבלתם תמיכה ודחיפה?

4. מה אפשר ללמוד מזה על מערכות היחסים שלנו – בבית, בצבא, בעבודה?

5. אילו גורמים מקרקעים אתם מזהים בחיים האישיים שלכם?

6. מי הם האנשים שיכולים להרים אתכם גבוה יותר – ואיך נותנים להם מקום?

7. איך כקבוצה נוכל לזהות מתי אנחנו עוצרים אחד את השני ומתי אנחנו באמת מרימים?

דגשים למנחה

• להדגיש בטיחות – הקרקוע והתמיכה בעדינות בלבד.

• לתת לכל משתתף להתנסות משני הצדדים – גם להיות זה שמקרקעים אותו וגם זה שמרימים אותו.

• לקשר את המשחק לעולמות המעבר: עבודה ↔ בית, צבא ↔ אזרחות, לימודים ↔ חיים אישיים.

סיכום

התרגיל הפשוט הזה הוא לא רק משחק – הוא שיעור לחיים. הוא מזכיר לנו שכולנו מושפעים מהסביבה שלנו, ושבכוחנו לבחור אם להיות אלו שמקרקעים או אלו שמרימים.

כי בסופו של דבר, הבחירה אם להיות זה שעוצר או זה שמרים – היא בידיים שלנו.

אני מזמין אתכם להמשיך לעקוב אחרי הבלוג של יוניטי ODT, שבו אני משתף עוד משחקים, תובנות וכלים ליצירת חיבור אמיתי דרך משחק.

---

גל פליקסברודט

מנחה ODT לסדנאות גיבוש ומשחקולוג לתהליכים חברתיים משנת 2010.

מעוניינים להזמין מאיתנו פעילות/סדנא?

צרו קשר