גיבוש מבוגרים זה לא משחק ילדים – האומנם?

גל פליקסברודט
לפני 13 דקות
זמן קריאה 3 דקות

כששומעים את המילים “פעילות גיבוש”, לא מעט מנהלים, אנשי צוות ואפילו מנחים – מדמיינים משחקים.

וכשמזכירים את המילה “משחקים” – הדימוי קופץ מיד לילדים: ריצה, צחוק, תחרות, צבעים, אנרגיה.

אבל האמת היא שגיבוש עובדים וגיבוש ילדים נשענים על עקרונות דומים – ומופעלים בגישות שונות לגמרי.

ניסיון להפעיל מבוגרים באותה גישה שמתאימה לילדים, יוביל לא פעם להתנגדות.

ומצד שני, ויתור על משחק עם מבוגרים – מפספס עומק אדיר.

שמי גל פליקסברודט, משחקולוג חברתי ומנחה סדנאות גיבוש ו־ODT לילדים, נוער וצוותי עבודה, ובמאמר הזה אבחן את ההבדלים והדמיון בין גיבוש מבוגרים לפעילות לילדים: מה באמת שונה בגישה, מה מפתיע שדווקא דומה, ומה כל עולם יכול ללמוד מהשני.

הרגע שבו נכנסים למרחב כבר קובע את הטון

אחד ההבדלים המרכזיים בין פעילות לילדים לבין גיבוש עובדים נמצא כבר ברגע הכניסה למרחב. ילד מגיע כמעט תמיד עם נכונות טבעית לשחק. הוא לא זקוק להסבר מעמיק, לא שואל מה המטרה, ולא מחפש תוצאה. המשחק עבורו הוא מרחב טבעי לביטוי, לתנועה וללמידה.

מבוגר, לעומת זאת, נכנס לפעילות עם זהות מקצועית ועם תפקיד ברור. הוא מביא איתו גם לא מעט חוויות קודמות — חלקן חיוביות, אחרות פחות. גם כשהוא משתף פעולה, ברקע נוכחת לעיתים השאלה השקטה: מה מצופה ממני כאן, ולמה זה חשוב?

לכן בגיבוש מבוגרים, לא פחות חשוב מהמשחק עצמו הוא האופן שבו המרחב נראה, הטון שבו המנחה פותח, והתחושה שנוצרת כבר בדקות הראשונות. אלו רגעים שמכריעים אם הקבוצה תיפתח לחוויה — או תיסגר מולה.

כשמשחק הוא שפה, וכשמשחק הוא הזמנה

בעבודה עם ילדים, המשחק הוא השפה. דרכו הם לומדים לתקשר, להתמודד עם תסכול, לשתף פעולה ולהרגיש חלק מקבוצה. המסרים מועברים דרך החוויה עצמה, ולעיתים אין צורך לעצור ולהסביר — המשחק כבר עושה את העבודה.

אצל מבוגרים המשחק פועל אחרת. הוא אינו השפה, אלא ההזמנה. הוא יוצר מרחב שבו אפשר להוריד לרגע מסכות, לפגוש את האחר בגובה העיניים, ולהתבונן בדפוסים קיימים בלי תחושת איום או ביקורת. אותו משחק בדיוק, שבעבודה עם ילדים נועד בעיקר להפעיל ולהניע, יכול אצל מבוגרים להפוך למראה.

ההנגשה – נקודת המפתח למנחי גיבוש

עבור מנחי גיבוש, ההבדל בין פעילות שעובדת לפעילות שמעוררת התנגדות אינו טמון רק בבחירת המשחק, אלא בעיקר באופן שבו הוא מונגש. בגיבוש מבוגרים, ההזמנה חשובה לא פחות מהתוכן.

הנגשה מדויקת מתחילה בהתאמה לקבוצה ולרגע: לקצב, למצב האנרגטי ולרמת הפתיחות. הסבר קצר, ברור ולא מתנצל יוצר ביטחון. הזמנה להתנסות, בלי עומס של חוקים ובלי לחץ להשתתף “כמו שצריך”, מאפשרת כניסה הדרגתית ואותנטית למשחק.

גם נרמול של אי־נוחות הוא חלק מהעבודה. כשמנחה מאפשר במילים ובנוכחות להרגיש מוזר בהתחלה, הוא מוריד התנגדות ומייצר אמון. ובסופו של דבר, ההנגשה האמיתית עוברת דרך המנחה עצמו — דרך הטון, שפת הגוף והיכולת להיות נוכח, רגוע ומזמין. אלו הכלים החזקים ביותר שיש למנחה גיבוש.

מה דומה הרבה יותר ממה שנדמה

למרות ההבדלים הברורים בגישה, דווקא כאן מתגלה הדמיון העמוק. גם ילדים וגם מבוגרים מחפשים שייכות, משמעות ומקום בטוח להיות בו. שניהם לומדים טוב יותר דרך חוויה מאשר דרך הסבר, ושניהם נפתחים כשיש תחושה של משחקיות ולא של דרישה.

מתחת לשכבות הגיל, התפקיד והניסיון, הצורך האנושי נשאר דומה: להיות חלק ממשהו גדול מאיתנו, ולהרגיש שיש לנו מקום בתוך הקבוצה.

כשגיבוש מפסיק להיות “כיף” ומתחיל להיות משמעותי

גיבוש עובדים שנעשה מתוך ההבנה הזו מצליח לייצר תנועה אמיתית בצוות. לא רק כי היה נעים או משעשע, אלא משום שנוצר רגע משותף שמאפשר להיפגש אחרת. לעיתים זה שינוי זווית קטן, ולעיתים פשוט תחושת קרבה שלא הייתה שם קודם.

בארגונים רבים, דווקא הרגעים הלא־פורמליים הללו הם אלו שמאפשרים אחר כך עבודה מדויקת יותר, תקשורת פתוחה יותר וקבלת החלטות משותפת. כאן המשחק לא מקטין את המבוגר — הוא מאפשר לו להיות אנושי בתוך מערכת.

ומה בכל זאת אפשר ללמוד מהילדים

ילדים מזכירים לנו את היכולת להיכנס לחוויה בלי לדעת לאן היא תוביל, את האומץ להיות לא מושלמים, ואת ההסכמה לשחק גם בלי תוצאה ברורה. לא משום שהם “קלילים יותר”, אלא משום שהם עדיין לא למדו להגן על עצמם דרך שליטה.

המשחק מאפשר גם למבוגרים להרפות לרגע מהצורך לדעת הכול מראש, ולפגוש אחרים מתוך סקרנות ולא מתוך הגנה.

סיכום – משחק הוא לא עניין של גיל, אלא של גישה

ההשוואה בין גיבוש מבוגרים לפעילות לילדים מזכירה אמת פשוטה ועמוקה:

משחק הוא לא עניין של גיל, אלא של אופן ההזמנה וההנחיה. כשהוא מותאם, רגיש ומחובר לאנשים שמולנו, הוא הופך לכלי עוצמתי לחיבור, ללמידה ולבניית מערכות יחסים בריאות.

גיבוש מבוגרים זה לא משחק ילדים, אבל הוא כן נשען על אותה אנושיות בסיסית שכולנו חולקים: הרצון להיות שייכים, להרגיש בטוחים, ולפגוש אחרים בלי מסכות.כשנותנים לזה מקום — קורה שם משהו אמיתי.

אם הנושא הזה מסקרן אותך או מתחבר לעבודה שלך כמנחה עם קבוצות, אני מזמין אותך להמשיך לקרוא, להעמיק ולקבל השראה ב־בלוג של יוניטי ODT – משחקים שמחברים בין אנשים, שם אני משתף מאמרים, רעיונות וכלים מעשיים מעולם הגיבוש, המשחק והחיבור האנושי.