פעילות ODT בנושא אשליית המיקוד: מה אנחנו רואים ומה מפספסים

גל פליקסברודט
לפני 9 שעות
זמן קריאה 4 דקות

כמעט כל אחד מאיתנו היה בסיטואציה הזו: אנחנו כל כך מרוכזים במשהו אחד, עד שאנחנו מפספסים דברים חשובים שקורים מסביב. זה נקרא “אשליית המיקוד” – וההשפעה שלה על חיינו גדולה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.

היי, שמי גל פליקסברודט, משחקולוג חברתי ומנחה סדנאות ODT לגיבוש וחיבור קבוצתי. כבר שנים שאני פוגש תלמידים, מורים, חיילים ועובדים שמגלים מחדש, דרך משחק, עד כמה קל לנו להתמקד בפרט אחד ולפספס את התמונה הגדולה. במאמר הזה נצלול לעולם המרתק של אשליית המיקוד, נבין מה זה אומר, נכיר את הניסוי המפורסם עם הגורילה, ונחבר את זה לעולם החינוכי שלנו – לבתי הספר ולתלמידים.

במהלך הקריאה נגלה עד כמה תופעה זו משפיעה על תהליך הלמידה: איך תלמידים מתרכזים בציונים והשוואות, במקום בקשרים החברתיים ובחוויית השייכות, ואיך משחק פשוט יכול להפוך את ההבנה הזו לחוויה בלתי נשכחת.

מהי אשליית המיקוד?

אשליית המיקוד מתרחשת כאשר תשומת הלב שלנו מתמקדת בפרט מסוים, בזמן שאנחנו מפספסים אירועים אחרים שמתרחשים מול העיניים שלנו. המוח שלנו מוגבל בקיבולת, ולכן כאשר אנו מתמקדים מאוד במשימה אחת – אנחנו עיוורים למה שקורה מסביב.

הניסוי המפורסם עם הגורילה

הפסיכולוגים כריסטופר צ’אביס ודניאל סימונס ערכו ניסוי שהפך לקלאסיקה. הם הראו לנבדקים סרטון שבו קבוצה של אנשים מוסרת כדור. הנבדקים התבקשו לספור כמה פעמים הקבוצה בלבן מוסרת את הכדור. רובם ספרו בקפידה – אבל כ־50% מהם כלל לא הבחינו שגורילה מחופשת עברה באמצע המסך, נופפה ידיים ויצאה.הניסוי הזה ממחיש עד כמה כשאנחנו ממוקדים במשהו אחד – אנחנו מפספסים דברים גדולים וברורים אחרים.

אשליית המיקוד בבתי הספר

במערכת החינוך, אשליית המיקוד מופיעה שוב ושוב. תלמידים מתרכזים בציונים, בהשוואות, ב"מי יותר חכם" או "מי גמר ראשון". המורים מתמקדים בהספק, בתכניות לימוד, במבחנים. אבל בתוך כל זה, לא פעם מתפספס החלק החשוב באמת – החיברות, שיתוף הפעולה, התמיכה ההדדית והחיבור האנושי.תלמידים שממוקדים רק בהישגים אישיים עלולים להפסיד את מהות הלמידה המשותפת: להקשיב, לעזור, להכיר ולבנות קהילה כיתתית לומדת.

משחק ODT – "תפוס ת׳לייק"

כדי להפוך את אשליית המיקוד לחוויה מוחשית לתלמידים, אני משתמש בסדנאות בגיל חטיבה במשחק "תפוס ת׳לייק":

מהלך המשחק:

המשתתפים עומדים במעגל.
יד ימין של כל אחד מונפת בצורת לייק (אגודל מורם) לעבר המשתתף מימין.
יד שמאל פתוחה לצד שמאל, מונחת מתחת לאגודל של המשתתף משמאל.
בכל פעם שאני אומר את מילת המפתח "ו...", כל אחד מנסה ביד שמאל לתפוס את האגודל של חברו, ובמקביל לקפל את אגודל ימין כדי לא להיתפס.
לאחר כל ניסיון – כולם מחזירים את הידיים למצב ההתחלתי תוך 3 שניות.

לאחר 2–3 ניסיונות, אני מספר לתלמידים סיפור קצר – “הכיתה שמדדה אחד את השני” – ובכל פעם שהם שומעים "ו..." בסיפור, הם חוזרים על הפעולה.

הסיפור – “הכיתה שמדדה אחד את השני”

בתחילת השנה החליטו תלמידי ח’1 שהם רוצים להיות “הכיתה הכי טובה בשכבה”.בכל הפסקה הם דיברו ביניהם מי יותר חכם, מי יותר מהיר, מי מקבל ציונים גבוהים יותר.“אני פתרתי את הדף הכי מהר!”“אני זוכר הכי הרבה פרטים מהשיעור!”“אני יודע יותר מכולם!”

הם התרכזו כל הזמן בהשוואות, ו..ניסו להוכיח מי יותר חזק ומי יותר מצליח.אבל בזמן שהם היו עסוקים במדידות האלה, הם לא באמת שמו לב אחד לשני, ו..לא למדו לשתף פעולה.השיעורים נהיו מלאים מתח ותחרות, ו..הלמידה עצמה הלכה לאיבוד.

לעומת זאת – בכיתה אחרת, התלמידים בחרו לשתף רעיונות, לעזור אחד לשני, ולעבוד ביחד.שם היה פחות לחץ, פחות מתח, ו..הלמידה זרמה הרבה יותר טוב.

וכך הבינו תלמידי ח’1 בסוף – שכיתה שמבזבזת את הזמן על השוואות ותחרותיות מפספסת את הדרך, אבל כיתה שבוחרת בחיבור ושיתוף – לומדת טוב יותר ונהנית הרבה יותר.

שאלות רפלקטיביות לאחר המשחק

כדי לחבר את החוויה למסר, חשוב לשלב שיח קצר בסיום:

על מה הייתם יותר מרוכזים – בלתפוס או בלברוח?
מה קרה כשניסיתם להתרכז בשתי פעולות בו־זמנית?
איפה בחיים בבית הספר אנחנו מתמקדים במשהו אחד ומפספסים דברים אחרים חשובים?
איך אפשר לזכור להסתכל לא רק על הציונים אלא גם על החברים מסביב?
מה עוזר לנו לאזן בין ריכוז בלמידה לבין תשומת לב לחיבור ולשיתוף פעולה?
מה בעצם היה הסיפור שסיפרתי תוך כדי המשחק, ומי יודע להגיד מה היה מוסר ההשכל? (כאן מתגלה לא פעם שרוב הכיתה לא זוכרת, כי הייתה ממוקדת רק ב"לכפות ולברוח" – וזה בדיוק מהות אשליית המיקוד).

אנלוגיה מהמשחק לחיים בכיתה

במשחק “תפוס ת׳לייק” כל אחד היה עסוק בלתפוס את האגודל של חברו מצד אחד, ו..במקביל לברוח מהיד שתנסה לתפוס אותו מצד שני. אותו דפוס מתקיים גם בכיתה: אנחנו עסוקים ב“מי יותר חזק ממני?”, “איך אני לא אתפס?”, “איך אני אראה שאני טוב יותר מהשאר?”.התוצאה היא שאנחנו מתרכזים במשחקי כוח והשוואות – במקום בחיבור אמיתי. בדיוק כמו במשחק, המיקוד בתפיסה ובריחה לוקח מאיתנו אנרגיה ומסיט אותנו מהמטרה האמיתית – ללמוד ביחד, להרגיש חלק מהכיתה, וליצור סביבה תומכת.

סיכום

אשליית המיקוד מזכירה לנו עד כמה קל להתרכז בפרט קטן ולפספס את התמונה הרחבה. בבתי הספר, המשמעות של זה עצומה: אם אנחנו ממקדים את כל האנרגיה בציונים ובהשוואות, אנחנו מפספסים את הלמידה האמיתית – זו שנוצרת מתוך חיבור ושיתוף פעולה.משחקים כמו "תפוס ת׳לייק" מאפשרים לתלמידים לא רק להבין את זה ברמה השכלית, אלא ממש להרגיש על גופם איך המיקוד משפיע על ההתנהלות שלהם.

בבלוג שלי, אני ממשיך לשתף משחקים, כלים ותובנות מעולם המשחקולוגיה החברתית. מוזמנים לעקוב, לשתף ולשלב את הכלים האלו בחיי היום־יום שלכם.