התחקות אחר הטבע: איך להבין את הדינמיקה החברתית בעידן המודרני

גל פליקסברודט
24 בספט׳
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: 25 בספט׳

בואו נתחיל עם שאלה: למה עדרי בעלי חיים בטבע מצליחים להתנהל בהרמוניה בלי ישיבות צוות או קבוצות וואטסאפ, ואנחנו – בני האדם – נופלים לפעמים על הקטע הזה? מה יש להם שאנחנו מפספסים?

שמי גל פליקסברודט, ובתור משחקולוג המתמחה בתהליכים חברתיים, אני מתעסק בדיוק בזה. אני לומד את הסודות מעולם החי ומביא אותם אלינו – לעולם העבודה, לעולם החברתי, ובעיקר לעולם הניהול. המאמר הזה נכתב במיוחד למנהלים ומנהלות שרוצים להבין איך להוביל צוותים בצורה גמישה וחכמה יותר: מתי להחזיק בהובלה ברורה, ומתי דווקא לשחרר את ההגה ולתת לצוות למצוא בעצמו את הדרך.

עדרים מול להקות: איך הם מתחברים ואיך זה נוגע אלינו?

כשרואים עדרים כמו הגנו באפריקה, זה נראה כאילו כל אחד עושה את מה שבא לו, אבל איכשהו כולם מתקדמים באותו כיוון. הם לא צריכים את מנהיג הדיקטטור שינחה אותם, אלא פועלים מתוך אינטואיציה קבוצתית, שיתוף פעולה טבעי. זה מזכיר את הקבוצות הכי מוצלחות שיצא לי לעבוד איתן – כאלה שבהן יש מקום לכל קול, ואיכשהו כולם תורמים לרוח הקבוצה.

לעומתם, להקות כמו זאבים פועלות אחרת – פה יש מנהיג ברור, סמכות, וכולם עוקבים אחר התוכנית המרכזית, כמו שעון שוויצרי מדויק. גם זה עובד, אבל באווירה אחרת לגמרי. כשעובדים בלהקה, זה כמו לשחק כדורסל – כל אחד יודע בדיוק את תפקידו, והכל תלוי בתיאום ובחלוקת תפקידים.

שאלה למנהל: באילו מצבים הצוות שלך צריך אותך כמנהיג ברור שמחזיק את ההגה, ובאילו מצבים עדיף שתאפשר לו לנוע כעדר – מתוך אינטואיציה ושיתוף פעולה טבעי?

משחק ODT: "תסבוכת"

במשחק הזה המשתתפים עומדים במעגל, וכל אחד מחזיק בידו רצועה קצרה. את הקצה השני של הרצועה הוא מוסר לאדם אחר במעגל, עד שנוצרת רשת סבוכה ומתוחה בין כולם.

כעת האתגר הוא להשתחרר מהתסבוכת וליצור מעגל מסודר שבו גם הרצועות מסתדרות בצורה מעגלית. הכלל החשוב ביותר: אסור לשחרר את האחיזה ברצועה לאורך כל התרגיל.

היופי במשחק הזה הוא שניתן לשחק אותו בשתי דרכים שונות:

בגישת המנהיג – אחד לוקח פיקוד, מכתיב הוראות והקבוצה מבצעת.
בגישת הפתרון הקולקטיבי – הפתרון מתגלה מתוך שיתוף פעולה שקט, ניסוי וטעייה והקשבה הדדית.

שאלה למנהל: כשאתה רואה "תסבוכת" בצוות שלך – האם אתה נוטה לקחת שליטה מלאה, או שאתה יודע לשחרר ולאפשר לקבוצה למצוא את הדרך בעצמה?

מושבות מול נחילים: ההבדל בין היררכיה לקולקטיביות בטבע

כשהדבורים מתנהלות בתוך מושבה, יש להן מבנה חברתי הדוק – יש את המלכה, יש פועלות, וכל אחת יודעת בדיוק את תפקידה. אם כולן עושות את שלהן כמו שצריך, המושבה משגשגת. זה כמו פרויקט קבוצתי בעבודה עם מנהל ברור – אם כולם ממלאים את התפקיד שלהם, יש שקט תעשייתי והכל עובד כמו שצריך.

אבל יש גם את הנחיל – שם אין מנהיג אחד ברור, וכל פרט בקבוצה יכול להוביל את השינוי. הדבורים פשוט יודעות באינסטינקט מה לעשות, והן פועלות מתוך קולקטיביות טהורה. זה כמו צוות שבו כל אחד הוא שווה בין שווים, וכל החלטה נעשית בשיתוף. דינמיקה כזו מתאימה במצבים שבהם צריך יצירתיות ושיתוף פעולה מלא.

שאלה למנהל: אילו משימות בארגון שלך מתאימות יותר למודל היררכי של "מושבה", ואילו משימות עדיף לנהל כמו "נחיל" שבו כולם שותפים שווים ליצירת הפתרון?

משחק ODT: "הנחיל המושלם"

במשחק הזה, כל המשתתפים עומדים במעגל, מחזיקים ידיים, וצריכים לנוע יחד כקבוצה, אבל לכל אחד יש הזדמנות להוביל את הקבוצה לכיוון מסוים. כל אחד יכול להכתיב את כיוון התנועה, והשאר חייבים להתאים את עצמם.

המטרה כאן היא ללמוד להקשיב, לכבד את ההובלה של אחרים, וליצור הרמוניה משותפת בלי דומיננטיות של פרט אחד.

מה המחקרים אומרים על שיתוף פעולה?

מחקרים מראים שכשיש שיתוף פעולה חופשי בין אנשים, נוצרת תחושת שייכות גדולה יותר. קבוצות שבהן חברי הקבוצה מרגישים שהם תורמים ומשפיעים בצורה שווה נוטות להיות יציבות יותר בטווח הארוך (Harvard Study, 2021). מצד שני, במערכות היררכיות כמו מושבות, יש פחות מקום לחופש אישי, אבל זה יוצר סדר וארגון. לפעמים, זה בדיוק מה שצריך.

שאלה למנהל: האם אתה מודע לרגעים שבהם הצוות שלך זקוק דווקא למסגרת ברורה ומוגדרת – לעומת רגעים שבהם שחרור מסוים יכול לייצר יותר מחויבות ותחושת שייכות?

משחק אחרון: "ידיים עובדות ביחד"

כדי לסיים, הנה משחק קטן וממזרי שידגים את השילוב הזה: כל המשתתפים מחזיקים ידיים וצריכים לעבור דרך חישוק תלוי באוויר מבלי לשחרר את הידיים. אם מישהו משחרר, הקבוצה מתחילה מהתחלה.

מה זה מלמד? שהצלחת הקבוצה תלויה בשיתוף הפעולה של כל פרט, ושכולם חייבים לתרום כדי להגיע להצלחה. זה מצריך עבודה משותפת, אמון וסבלנות – וזה בדיוק הסוד לקבוצה מגובשת.

שאלה למנהל: האם הצוות שלך יודע לשמור על "הידיים מחוברות" גם ברגעי לחץ? או שיש נטייה לשחרר ולהתחיל מהתחלה?

סיכום: המיקוד במסר המרכזי

בעידן שבו הטכנולוגיה משתלטת על חיינו, נדמה לעיתים שאנחנו מתרחקים מהקשרים האנושיים הבסיסיים שלנו. אבל אם נביט סביבנו, נמצא שהטבע מציע לנו שפע של לקחים חשובים.

💡 המסר המרכזי למנהלים: אין מודל ניהולי אחד שהוא “נכון” תמיד. לעיתים נדרשת היררכיה ברורה כמו במושבה או בלהקה, ולעיתים דווקא הקולקטיביות החופשית של העדר או הנחיל היא זו שמאפשרת הצלחה. היכולת של מנהל וצוות לנוע בין הגישות – לדעת מתי להחזיק בהגה ומתי לשחרר אותו – היא שמייצרת חוסן, יצירתיות ותחושת חיבור אמיתית.

יש עוד המון רעיונות למשחקים מחברים בבלוג שלנו, אז תמשיכו לעקוב, כי יש ליוניטי עוד מלא מה להציע!