_edited.png)
מכירים את זה שמישהו מפהק לידכם ואתם נדבקים בפיהוק?
או אולי כשמישהו מקבל מכה ואתם מוצאים את עצמיכם מגיבים אוטומטית ב'אאוץ' או 'אחח'?
תגובות אלו הן תחילתו של היכולת שלכם לחוש אמפתיה וזה הסוד לשמירה על יחסים טובים עם אלו הסובבים אותנו בבית, בכיתה או בעבודה.
אנחנו נמצאים בכל רגע בחיינו בתוך תמונת המציאות המוגבלת שאנו חווים הנתפסת על ידי המוח שלנו. יכולת האמפתיה עוזרת לנו להרחיב את תפיסת המציאות שלנו בכך שהיא קולטת את מה שהזולת סביבנו מרגיש וחווה ומשייכת אותו לאוסף ההתרשמויות שלנו. קליטה זו פותחת בפנינו עולם חדש של אפשרויות להרגיש ולחוש אושר והנאה בחיינו לצד אלו שחיים לצידנו.
האמפתיה היא יכולת נרכשת וניתן לשפר אותה בכל עת על ידי תרגילים ומשחקים שונים או פשוט על ידי לקיחת זמן להתבוננות באחר מהצד, במקום להיות תקוע בהרהורים עצמיים או עם הראש שקוע במסך הפלאפון שלנו.
הסקרנות כלפי האחר היא הצעד הראשון לפיתוח האמפתיה, הניסיון להתחבר ולהבין מהו הרגש, הצורך, או הרצון של הזולת.
שחקו אותה: במהלך שיחה לרוב אנו נוטים לנסח את התגובה שלנו לדברי האחר עוד לפני שהוא סיים את מה שיש לו להגיד. נסו את התרגיל הבא:
שלב 1: האטו והשתדלו להעמיק בהקשבה לאחר מבלי להגיב. נסו ממש לחזור בלב אחר כל מילה שהוא אומר. המטרה שלכם היא לנסות ולהוציא מבן הזוג לשיחה כמה שיותר מידע על תחושותיו ותפיסת עולמו.
שלב 2: נסחו לעצמיכם בראש שאלות שיעזרו לכם להבין בצורה יותר מדוייקת מה השני רוצה ומתכוון בדבריו. זיכרו שהבן אדם שמולכם חווה תמונת מציאות אחרת משלכם, נסו להכיר אותה ולהרחיב את האופקים שלכם על ידי הפנמת עולמו של האחר.
זיכרו שהאמפתיה היא דו כיוונית, חלקו עם האחר את הרגשות והדעות שלכם ותאפשרו לו להתחבר עמכם ולהגיע להבנה הדדית ביניכם, הרי כאן טמון כוח החיבור.
שלב 3: נסו להגיע למכנה משותף במקום להיות שקועים במה שאתם חווים במציאות המוגבלת שלכם. במקום להתעקש, הגיעו להסכמה, ליצירת מציאות משותפת ורחבה.
תרגיל נוסף שיכול לחדד את האמפתיה הוא להוביל את השני בעיניים עצומות מבלי להתנגש בכלום. הדאגה לשני באופן זה מאפשרת לנו להיות קשובים יותר לנקודת מבטו של האחר. נסו להעלות את רמת האתגר בכל פעם, התחילו בשטח פתוח ובהדרגה מיצאו מקומות מאתגרים כמו שטח הבית, הליכה בטבע, או ברחוב.
משחקי חיבור בהם אנו מציבים מטרה משותפת למשתתפים, מחזקים את היכולת לחוש אמפתיה בקבוצה בכך שהניצחון וההפסד הם משותפים לכולם, בזמן שבמשחקי תחרות לרוב השחקן המנצח שמח ועסוק בתחושתו האישית והוא לא מרגיש את תחושתו של זה שהפסיד. כאשר כל השחקנים נעים יחד כלפי אותה מטרה משותפת, הם חווים ביחד את הכל ונכללים זה בזה.
ולסיום, זיכרו שכולנו רוצים להיות מאושרים ושהחוויה האנושית היא חוויה משותפת.