כולנו מתמודדים מדי יום עם שאלות של ויתור: על מה לוותר? האם זה משתלם? האם זה ישרת מישהו אחר או רק יפגע בי? עבור ילדים, שאלות כאלה עשויות להיראות פשוטות, אבל למעשה הן עמוקות מאוד ומשפיעות על הדרך שבה הם מתקשרים עם העולם סביבם – בבית, בבית הספר, ובין החברים.
אני גל פליקסברודט, משחקולוג לתהליכים חברתיים, ובמאמר הזה אספר על תובנות מתוך אחד מהמערכים שלנו בסדנת ODT חכמת ה.ח.י.ב.ו.ר לבתי ספר יסודיים אשר עסק בערך הוויתור דרך משחקים קבוצתיים. יחד נבחן איך חוויות משחקיות מדמות את אתגרי היום-יום, מה הן מלמדות אותנו על קשרים חברתיים, ונבין את החשיבות של ויתור מודע למען הצלחה אישית וקבוצתית.
כוחה של בחירה: על אמנות הוויתור ומקומה בחיבור בין אנשים
מהו באמת ויתור? ויתור אינו רק מילה או פעולה שנעשית באילוץ, אלא מיומנות רגשית-חברתית עמוקה. הוא מחייב אותנו לקחת צעד אחורה, להקשיב לצרכים של אחרים, ולהתחשב במטרות משותפות. בסדנת המשחקים האחרונה שלנו בחנו את הערך הזה דרך משחקים חווייתיים שהזמינו את המשתתפים לעסוק בבחירה מודעת, דילמות ואתגרים קבוצתיים. במאמר זה נעמיק בנושאים המרכזיים שעלו, ונראה כיצד ויתור קשור להתפתחות האישית, החברתית והקהילתית שלנו.
משחק ראשון: "עסק ביש" – על ויתור שמוביל לאחריות
הפעילות התחילה עם משחק שנקרא "עסק ביש", שבמרכזו עמד מצנח פעילות גדול ובובת עכביש ענקית. המשתתפים התבקשו לנער את המצנח ולהרחיק את בובת העכביש כדי שלא תיגע בהם. אך במהרה התברר שהמשחק יוצר תופעה מעניינת: כולם ניסו "להיפטר" מהעכביש בלי לחשוב מה קורה כשהוא מתקרב לאחרים. בסופו של דבר, בובת העכביש נפלה על משתתף שנאלץ להתמודד עם ה"בעיה" בעצמו.
מה לומדים מהמשחק?
המשחק מציג באופן סמלי תופעה מוכרת: כשאנחנו בוחרים לוותר על משימה או אחריות, אנחנו בעצם מעבירים את העומס הלאה – מישהו אחר ייאלץ להתמודד עם מה שאנחנו נמנענו ממנו.
המשחק משקף מצבים יומיומיים בהם אנשים מעבירים את האחריות מאחד לשני, כמו במשפחה: ילדים שלא מסדרים את החדר שלהם, ולכן אחד ההורים צריך להשקיע זמן נוסף. בעבודה: משימות שנדחות עוברות לעיתים לקולגה, מה שיוצר עומס ותסכול. ויתור על פעולה מסוימת לא בהכרח פותר בעיה, אלא מעביר אותה הלאה – עם השלכות כואבות.
בבית: לדוגמה, אם ילד בוחר שלא לסדר את החדר, ההורים או האחים ייאלצו להתמודד עם הבלאגן.
בין חברים: בקבוצה שעובדת על פרויקט, כשאחד מחברי הקבוצה לא משלים את חלקו, שאר החברים נאלצים לעבוד יותר קשה.
בבית הספר: כשאחד הילדים לא משתתף במשחק קבוצתי, שאר חברי הקבוצה ייאלצו להסתגל לחוסר השתתפותו, מה שמכביד על כולם.
תובנות והשלכות מהמשחק:
כשאנחנו מתרגלים לא לדחות משימות אלא לקחת אחריות, אנחנו תורמים לשיתוף פעולה בריא יותר, ומונעים תסכולים מיותרים. ויתור אמיתי כולל גם לקיחת חלק פעיל בפתרון בעיות – מתוך מודעות להשפעה על הסביבה.
הימנעות מאחריות לא מעלימה את הבעיה אלא מעבירה אותה הלאה, לעיתים בעוצמה גדולה יותר.
לקיחת אחריות אישית היא לא רק פעולה ערכית אלא גם בונה קשרים חברתיים ומונעת מתחים.
התנהלות מודעת שמביאה בחשבון את טובת הקבוצה מחזקת שיתוף פעולה ותורמת להצלחת כולם.
משחק שני: "נחל תנינים" – ויתור על מרחב אישי ומשאבים
במשחק השני, "נחל תנינים", המשתתפים נדרשו לדאוג שכל חברי הקבוצה יחצו "נחל" באמצעות משטחים מרובעים שדימו רפסודות צפות. בתחילת המשימה היו לקבוצה משטחים כמספר המשתתפים, אך ככל שהמשחק התקדם, המנחה – בתפקיד התנין – לקח בכל דקה שעברה משטח אחד מהקבוצה, מה שהצריך מהמשתתפים לחלוק את הרפסודות הקיימות ולוותר על המרחב האישי שלהם.
מגבלות אישיות: כדי להוסיף רובד של אתגר ועבודה על ערך הויתור, לפני תחילת המשחק כל משתתף נדרש לבחור לעצמו מגבלה אישית:
ויתור על השימוש בידיים וקשירתם מאחורי הגב.
קשירת רגל אחת לרגל של משתתף אחר ולייצר מצב של תלותיות באחר.
כיסוי עיניים, בחירה אשר מחייבת משתתף אחר לשמש כמלווה של העיוור לאורך כל המשימה.
וכמובן, הבחירה להסכים להיות מלווה של העיוור מכוסה העיניים.
המשמעות של להיות המלווה או העיוור: משתתפים שבחרו להיות "המלווה" ויתרו על מגבלה אחרת מהרשימה אך נאלצו להקדיש את עצמם להדרכת המשתתף העיוור, מה שדרש מהם אחריות וסבלנות רבה. מנגד, ה"עיוור" נאלץ לוותר על תחושת החופש האישי ולסמוך לחלוטין על שותפו, מה שהיווה מבחן לאמון ולשיתוף פעולה.
אתגרים נוספים במשחק:
ניהול משאבים: צמצום המשטחים יצר דינמיקה קבוצתית מורכבת, שבה המשתתפים נאלצו לתכנן את צעדיהם בקפידה ולשתף פעולה כדי למנוע טעויות. ואף לוותר במקום מסויים על המרחב האישי שהיה להם על גבי המשטחים בכדי לאפשר לאחרים מקום כדי שלא "ייפלו למים".
התמודדות עם כשלונות: כשמשתתף נגע בטעות במים אז הוא נאלץ לחזור לנקודת ההתחלה, הקבוצה נאלצה להסתגל למצב החדש ולעבוד יחד כדי לדאוג שאוו משתתף לא ישאר מאחור ולהשלים את המשימה, מה שדרש סבלנות ותמיכה הדדית.
איך ויתור תורם להתפתחות רגשית וחברתית?
ויתור הוא חלק בלתי נפרד מתהליכי גדילה. ילדים לומדים לדחות סיפוקים, לחלוק, ולהקשיב לצרכים של אחרים. התנהגות זו מחזקת את האמפתיה שלהם ומסייעת להם להשתלב בצורה בריאה במערכות יחסים חברתיות ומשפחתיות. בחיים הבוגרים, היכולת לוותר מתוך בחירה מודעת תורמת לגמישות מחשבתית ולהתמודדות עם שינויים.
ויתור מודע לעומת ויתור מתוך לחץ חברתי
חשוב להבחין בין ויתור מתוך בחירה מודעת, שבו אדם מחליט לוותר על משהו למען ערך גבוה יותר, לבין ויתור מתוך לחץ חברתי, שבו האדם מוותר מתוך תחושת חובה או פחד מדחייה. כך, במשחקים כמו "נחל תנינים", המגבלות שבחרו המשתתפים נבעו מבחירה חופשית, ולא מתוך כפייה – מה שהעצים את תחושת המסוגלות שלהם.
ויתור בחיי היום-יום: דוגמאות מהחיים
בדומה למשחקים, גם בחיים ילדים נדרשים לוותר במצבים שונים:
בבית: לחלוק צעצועים עם אחים, לעזור במטלות הבית, או לוותר על זמן פנוי כדי לעזור להורים.
בין החברים: לשתף מישהו חדש במשחק, לוותר על מקום בתור או לעזור לחבר שמתקשה.
בבית הספר: להשקיע בפרויקט קבוצתי, גם אם זה דורש מאמץ נוסף, כדי להבטיח הצלחה משותפת.
התועלות ארוכות הטווח של ויתור
תרגול ויתור תורם לפיתוח מיומנויות רכות כמו אמפתיה, סבלנות ויכולת לראות את נקודת המבט של האחר. אלו כישורים חיוניים במערכות יחסים, בקבלת החלטות ובעבודה בצוותים. אדם שמסוגל לוותר למען אחרים מרוויח לא רק חיבורים חברתיים טובים יותר, אלא גם תחושת משמעות ואיזון פנימי.
שאלות רפלקטיביות למחשבה שכדאי לדון עליהם עם הילדים
מתי לאחרונה ויתרתם על משהו למען מישהו אחר? איך זה השפיע עליכם?
האם חוויתם פעם מצב שבו מישהו ויתר למענכם? איך הרגשתם?
כיצד תוכלו לעודד את הילדים שלכם לתרגל ויתור בצורה חיובית ומודעת?
סיכום: ויתור – הערך שמוביל לחיבור
ויתור הוא לא חולשה – הוא ביטוי לחוזק וליכולת לראות מעבר לצרכים האישיים. דרך משחקים כמו "עסק ביש" ו"נחל תנינים", המשתתפים למדו על חשיבות השקעה בזולת, סבלנות, ועמידה באתגרים משותפים. כשאנו בוחרים לוותר על משהו מעצמנו למען חיבור עם האחר, אנחנו לא רק בונים קשרים חזקים יותר, אלא גם מקדמים חברה סובלנית ומכילה יותר.
אני מזמין אתכם להכיר עוד משחקים ותובנות בבלוג שלי באתר יוניטי ODT, ולהתחיל לתרגל ויתור גם בחיי היום-יום שלכם.
גל פליקסברודט
מנחה ODT לסדנאות גיבוש ומשחקולוג לתהליכים חברתיים משנת 2010.
מעוניינים להזמין מאיתנו פעילות/סדנא?
