איזה קטע: משחק היכרות שמחבר דרך הקשבה

לפעמים בתוך שיחה פשוטה קורה משהו קטן ומוכר מאוד.

מישהו מספר על עצמו. הוא משתף איפה הוא גר, כמה ילדים יש לו, איזה תחביב הוא אוהב, איפה הוא גדל, מה הוא אוהב לעשות בשבת, ופתאום מישהו אחר קופץ בהתלהבות ואומר: “רגע, גם אני!” “איזה קטע, גם אני גרתי שם.” “גם לי יש שלושה ילדים.” “גם אני לא מסוגל להתחיל בוקר בלי קפה.”

שמי גל פליקסברודט, מומחה לפיתוח והנחיית משחקי גיבוש קבוצתיים, ובמאמר הזה אתן מבט משחקולוגי מעמיק על משחק ההיכרות “איזה קטע” — משחק שלוקח פעולה יומיומית ומוכרת: הקטיעה של מישהו אחר מתוך הזדהות, והופך אותה למנגנון מקרב, משעשע ומשחרר.

ברגעים רגילים של שיחה, קטיעה כזאת יכולה לפעמים להישמע כמו הפרעה. אדם אחד מדבר, ואדם אחר נכנס לתוך דבריו ומעביר את תשומת הלב אליו. אבל בתוך משחק, אותה פעולה בדיוק יכולה להפוך למנגנון מקרב, מצחיק ומשחרר.

וזה בדיוק מה שקורה במשחק “איזה קטע”.

משחק היכרות שמבוסס על מה שקורה לנו ממילא

בזמן שאנחנו מקשיבים לאחרים, אנחנו לא רק שומעים מילים. אנחנו מחפשים ביניהן נקודות אחיזה. משהו שמוכר לנו. משהו שמזכיר לנו את עצמנו. פרט קטן שמאפשר לנו להגיד בלב: “גם אני כזה.” “גם לי זה קרה.” “גם אצלי זה ככה.”

זו פעולה אנושית טבעית מאוד. ההקשבה שלנו מחפשת חיבור. לפעמים החיבור נמצא בפרטים גדולים, כמו מקום מגורים, מצב משפחתי או מקצוע. לפעמים הוא נמצא בפרטים קטנים ומשעשעים: אהבה לבמבה, פחד מג’וקים, הרגל מוזר בבוקר, קבוצת כדורגל, סדרה אהובה או זיכרון ילדות.

המשחק “איזה קטע” לוקח את הפעולה הטבעית הזאת והופך אותה לחוק משחקי פשוט:בכל פעם שמישהו מזהה פרט משותף, הוא יכול לקטוע בעדינות ולומר:“איזה קטע… גם אני…”

מאותו רגע, התור עובר אליו.

איך משחקים “איזה קטע”?

המשתתפים יושבים במעגל קטן. משתתף אחד מתחיל לשתף על עצמו פרטים אישיים פשוטים: שם, גיל, מקום מגורים, משפחה, ילדים, חיות מחמד, תחביבים, מאכל אהוב, מקום אהוב בארץ או כל פרט אחר שמתאים לאופי הקבוצה.

הוא ממשיך לדבר עד שאחד המשתתפים מזהה פרט שגם נכון לגביו. ברגע הזה המשתתף קוטע אותו בחיוך ואומר:“איזה קטע… גם אני…”ומשלים את המשפט בפרט המשותף.

לדוגמה:

“איזה קטע, גם אני מפרדס חנה.”

“איזה קטע, גם לי יש כלב.”

“איזה קטע, גם אני אוהב לטייל בצפון.”

המשתתף שקטע מקבל את התור ומתחיל לשתף על עצמו. גם אותו אפשר לקטוע ברגע שמתגלה נקודת דמיון חדשה. כך המשחק מתקדם ממשתתף למשתתף, כשהמעבר בין הדוברים נוצר מתוך חיבור טבעי.

הקטיעה שהופכת ממביכה למצחיקה

אחד הדברים היפים במשחק הוא השימוש המשעשע בקטיעה.

בחיים עצמם, כשמישהו קוטע אותנו ומתחיל לדבר על עצמו, אנחנו עלולים להרגיש שלא באמת הקשיבו לנו. אבל במשחק הזה, הקטיעה מקבלת משמעות אחרת. היא הופכת לסימן של הקשבה. כדי לקטוע, המשתתף חייב להקשיב. הוא צריך לשים לב לפרטים, לזהות דמיון, לחכות לרגע מתאים ולהיכנס בעדינות.

הקטיעה כבר לא מבטלת את הדובר. היא מסמנת:“שמעתי אותך, ומצאתי בינינו משהו משותף.”

כאן נוצר השעשוע. המשתתפים מתחילים להקשיב בציפייה. כל פרט קטן יכול להדליק מישהו במעגל. יש דריכות טובה, חיוך, הפתעה, לפעמים גם צחוק. מישהו מספר פרט שנראה לו שולי לגמרי, ופתאום משתתף אחר מתלהב:

“איזה קטע! גם אני!”

הרגע הזה יוצר חיבור קטן, חי ומיידי.

למה זה עובד כל כך טוב בקבוצות?

משחקי היכרות רבים מבקשים מכל משתתף להציג את עצמו בתורו. זה יכול לעבוד, אבל לעיתים הסבב מרגיש צפוי: אחד מדבר, האחרים מחכים לתור שלהם, והקשב יורד בהדרגה.

ב”איזה קטע” המבנה משתנה. כל המשתתפים מעורבים כל הזמן, כי כל אחד יכול להיות הבא בתור. ההקשבה הופכת לפעולה אקטיבית. המשתתפים מחפשים קווי דמיון, מזהים פרטים משותפים, ומגלים שהמרחק ביניהם קטן יותר ממה שחשבו.

המשחק גם מייצר היכרות שאינה מבוססת רק על “מי אני”, אלא על “מה משותף בינינו”. במקום שכל משתתף יעמוד בפני עצמו, נוצרת רשת של חיבורים קטנים בתוך הקבוצה.

חיבורים קטנים יוצרים תחושת שייכות

תחושת שייכות לא נוצרת תמיד מאמירות גדולות. לפעמים היא נוצרת מפרטים קטנים מאוד.

שני אנשים שגדלו באותה עיר.

שתי משתתפות שאוהבות את אותו מאכל.

שלושה אנשים שיש להם כלב.

משתתף שמגלה שעוד מישהו בקבוצה אוהב לקום מוקדם.

מישהי שמגלה שעוד מישהו מתרגש לפני מפגשים חדשים.

אלו רגעים פשוטים, אבל הם פותחים דלת. הם מאפשרים למשתתפים לראות זה את זה באור אנושי, יומיומי ונגיש. בתוך כמה דקות, הקבוצה מגלה שהיא מלאה בקווי דמיון קטנים.

תפקיד המנחה במשחק

המנחה צריך לשמור על הקלילות של המשחק ועל עדינות הקטיעות. חשוב להסביר מראש שהקטיעה היא חלק מהחוק המשחקי, והיא נעשית בחיוך, בכבוד ובטון נעים.

כדאי לעודד את המשתתפים לשתף בפרטים פשוטים ונגישים. ככל שהפרטים יומיומיים יותר, כך גדל הסיכוי שאנשים ימצאו נקודות הזדהות. בקבוצה שמכירה היטב, אפשר להזמין את המשתתפים לשתף פרטים פחות מוכרים כדי לגלות חיבורים חדשים.

אם משתתף מדבר זמן רב ואף אחד לא קוטע אותו, אפשר להזמין אותו להוסיף פרטים יותר יומיומיים: מאכל אהוב, מקום בארץ, תחביב, הרגל קטן, זיכרון ילדות או משהו שהוא אוהב לעשות בזמן פנוי.

שאלות לעיבוד אחרי המשחק

בסיום המשחק אפשר לעצור לרגע קצר ולשאול:

מה הפתיע אתכם לגלות על משתתפים אחרים?

איזה פרט משותף יצר אצלכם חיוך?

איך הרגיש לשמוע שמישהו אחר דומה לכם במשהו?

מה עזר לכם להקשיב לאחרים במהלך המשחק?

איזה חיבור קטן גיליתם שלא ידעתם עליו קודם?

השאלות האלו עוזרות להפוך את החוויה הקלילה לתובנה קבוצתית: הקשבה יוצרת חיבור, וחיבור מתחיל הרבה פעמים בפרטים הכי פשוטים.

לסיכום

“איזה קטע” הוא משחק היכרות קצר, פשוט ומשעשע, שמבוסס על פעולה אנושית מאוד מוכרת: הרצון למצוא את עצמנו בתוך הסיפור של מישהו אחר.

במקום לראות בקטיעה הפרעה, המשחק הופך אותה להזמנה לחיבור. במקום להמתין לתור, המשתתפים מקשיבים. במקום שכל אחד יציג את עצמו בנפרד, הקבוצה בונה יחד רשת של נקודות דמיון.

וזה כל היופי במשחקים קבוצתיים טובים: הם לוקחים רגעים קטנים מהחיים, נותנים להם חוק פשוט, והופכים אותם לחוויה שמקרבת בין אנשים.

לקריאה נוספת, רעיונות למשחקים, טיפים להנחיית קבוצות וכלים ליצירת חיבור דרך משחקים — מוזמנים להמשיך לקרוא בבלוג של יוניטי ODT.

---

גל פליקסברודט

משחקולוג לתהליכים קבוצתיים ומנחה משחקים קבוצתיים מחוללי תהליך, חיבור והתפתחות קבוצתית.

מעוניינים להזמין מאיתנו הפעלה/סדנה?

צרו קשר